את לעולם לא תדעי אם אפגוש מישהי אחרייך,
ואם היא תהיה יותר ממך, זה לעולם לא יערער את שנתך.
וכשהיא תפסיק לדבר לפתע ותישק על שפתיי
את תהיי בחדרך, מכורבלת במיטה ולא תדעי דבר.
ולמה זה ככה, שבחרת לא לדעת עוד?
כי אילו ידעת לאן מוליכה דרכי לא היית מחייכת.
לא היית מאושרת בשבילי על נערה שעוצרת להביט ויותר מלרגע...
שנאתך רבה, נשחקה כל חיבה שידעת אלי.
איך אהבת שהייתי מלטף את בטנך, מביט בך מתענגת בכל נשימה.
ברגיעה מוחלטת נשכבת לפני בעצום עיניים, עוד רגע ליטופי יחמם
את עורך ויהיה רק טוב.
ולפתע לחש הפיתוי באוזני והשאר היה לחרטה,
נצמדת לקיר הרחק ממני, קמת והלכת בזעם, לעולם לא עוד...
לא תזכרי עוד את ידי בידך ולא את חיבוקנו בלילה גשום,
לא תחשבי עלי כחבר... לא תדעי לאן אפנה מכאן.
לא תדעי לעולם את מי אפגוש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.