קמתי פתאום שמעתי צעקות
הייתי אדום ומלא צלקות
על גופי מטפסות נמלים
עוקצות כל שניה ופוגעות לי בפנים
אני כבר עייף מכל השטויות
אני מרגיש שהשנים הכל סתם
והימים הם כמו דף טיוטות
אני לא שם אולי לא קיים
אני שומע בכי אולי זה אני
אני מטורף שומע את עצמי
ממש קוקו זה אני ותמיד עצבני
את חיי אני כל הזמן מנסה למנות
ומגלה שהשנים לא עוברות
אולי אני מת לא יכול להיות
חס וחלילה מספיק לדבר שטויות
אני לא מרגיש טעם ולא ריח
כבר שכחתי איך אני נראה
אבל משום מה אני יודע שאני מסריח
על מי אני עובד אני בכלל לא רואה
אני מסתכל רק החוצה ולא את הבפנים
כי אני עיוור לא יכול לראות
אני תמיד האחרון שעומד
כמובן אני זה שמסתבך בצרות
ותמיד זה שראשון רועד