הקדמה

א.אני מודה, קשה לי להתאהב. אני בכלל לא בטוחה אם יש כזה דבר,
"להתאהב".
מי חשב על זה בכלל? מי טרח להמציא את מכשיר העינויים הזה?

ב.אני לא שרמוטה.
פעם, נסעתי עם ידיד באנדרגראונד בלונדון. לבשתי חצאית,
שהתנופפה קלות ברוח המנהרות של המדרגות האינסופיות של הטיוב.
כמה חבר'ה "בעלי חזות" צחקקו בקול רם, ומלמלו דברים בשפה שמית
שאינה עברית. לא הבנתי כלום, חוץ מאת המלה "שרמוטה" שמשום מה
היתה מוטיב חוזר.
ובכן, כמו שהכרזתי, אני לא.
האמת המזעזעת, קהל הקוראים העומד מתבקש לשבת, היא, ששכבתי רק
עם מישהו אחד, בימים שחשבתי שמצאתי אהבה, וזה עוד היה במילניום
הקודם.
מכיוון שנושא ההתכנסות כאן היא חצי השנה האחרונה, זאת היתה
הפעם הראשונה והאחורנה שהאקס הסמי-מיתולוגי הופיע ויופיע כאן.

עכשיו, לאחר שהבהרתי את שתי הנקודות האלו, אפשר להתחיל.
גייסו את היצר המציצני-פולני-רכילותי שבכם, והסכיתו.

1. היחצ"ן
פגשתי אותו במסיבה, באחד המועדונים התל אביביים, שאם אינכם
בקליקה של הסלקטורית עם הכובע המשונה, תעמדו בחוץ ותחכו.
למשיח, שלא יבוא ולא יצלצל. גם אם שלום המלך יופעי בעצמו, לא
בטוח שיתנו לו להכנס.
למזלי (?), כמה מחברי הטובים ביותר הם ינשופי לילה מדופלמים,
ומיד מצאנו את עצמנו בפנים.
לבשתי שמלה ורודה, וסנדלי בפאלו לבנים. היו לי משקפי שמש
סבנטיזיים, ולוק של קלאברית, לפחות כמו של הסלקטורית עם הכובע
והכפפות. (אמצע הקיץ, והיא לא נראתה לי פסנתרנית. מצד שני, היה
גם אמצע הלילה, ולא היתה שמש). החברים שלי, שמכירים גם
יחצ"נים, הציגו אותו בפני, והוא הזדרז לשאול לשמי ולמספר
הטלפון שלי, "כדי לצרף אותך למיילינג ליסט שלי".
הבחור שלף מהכיס פאלם פיילוט זערורי ותקתק את הפרטים. לא ממש
הופתעתי כשלמחת הוא התקשר. היו שניים או שלושה דייטים, פאב
ובית קפה, מרטיני ביאנקו ומזמוזים של כיתה ט', לאו דווקא בסדר
הזה. בתום שבוע, פחות או יותר, זה גווע. הוא היה קצת גרוש מדי,
קצת בן 30 מדי, והרבה מסודר מדי, ובכלל לא בשבילי, אבל אני
עדיין מקבלת הזמנות למסיבות שלו.

2+3. הסטודנט והמלצר.
(תרגעו, לא בו זמנית, סעיף ב', אני מזכירה).
בסוף שנת הלימודים הקודמת, ערך המוסד האקדמי אשר אני באה
בשעריו מסיבת סיום.
במקרה, (או שלא במקרה, וכוחות על מנתבים את חיי, אוטוטו אני
מתחילה להאמין בכוכבים ומזלות, טפו טפו טפו), המסיבה נערכה
באותו מועדון בו פגשתי את (1).
היה ערב מוצלח, ואלכוהול חופשי.
שעתיים אחרי מצאתי את עצמי כמעט שיכורה, וקצת מתנשקת עם מישהו
שלומד שנה מתחתי. אחרי התייעצות עם כמה שיכורים מתנודדים
שבימים כתיקונם הם חבריי השקדניים לספסל הלימודים, החלטנו
לעזוב את המקום ולדדות לאחד הדאנס באריםהיותר מעניינים בעיר.
איכשהו, זה הגיע לחבורה של 30 איש, אני עברתי למים מינרלים,
ובחור (2) עבר למישהי אחרת, מהשנה שלו, כששמתי לב למלצר.
הוא היה חמוד, חייכן, ונעץ בי עיניים.
בארבע בבוקר, ישבתי על הבר, עייפה, פוסט-כמעט-שיכורה,
כשהמלצריקו סיים את המשמרת ובא לשבת לידי.
הוא סיפר לי על הכלב שלו, ואס, לא ממש מאמינה למשפט שיוצא לי
מהפה, אמרתי: "טוב, אז מתי אני פוגשת את הכלב הזה שלך? "
תוך חצי שעה היינו אצלו. בפעם הראשונה (והאחרונה?) בחיים חשבתי
שזה בדיוק מה שאני רוצה וצריכה. לנתק את הראציו מהליבידו,
להיות מישהי שאני לא, להתנהג כמו בחור.
כשהעניינים התחילו להתחמם, שאלתי אותו אם יש לו קונדומים. הוא
אמר שלא, ושאל אם יש לי. הפניתי אותו לסעיף ב., והלכתי הביתה.
לדפוק ולזרוק פעם בחיים אולי כן, אבל לא ממש בא לי על איידס.



4.המציל.
אוקיי, דמיינו לעצמכם מציל בים. חסקה, סרטים עם אורי זוהר.
דמיינתם?
עכשיו תמחקו את זה.
(4) מתפקד בעונת  החורף כסטודנט למחשבים, ובקיץ מחלטר כמציל
בבריכה של מועדון ספורט א-לה-הקאנטרי קלאב של ברנדון וברנדה
מהניינטיז.
נפגשנו באיזה מועדון, במסיבת אייטיז. הוא לבש חולצת הוואי
אדומה פרחונית שהתאימה לשיער הבלונדיני, לעיניים הכחולות
ולשיזוף.
רקדנו קצת והחלפנו טלפונים.
באמת, אין לי שומדבר רע להגיד עליו, בנות! אני ממליצה, אבל
ל-י, באופן אישי לחלוטין, הוא לא עשה את זה.
שבוע אחרי שהכרנו, ביום ההולדת שלי, הוא אפילו הביא לי מתנה.
חמוד.
בנים! אני יודעת שאתם לא אוהבים שאנחנו קוראות לכם "חמודים",
אבל לפעמים, אתם פשוט כאלה.
במשך כמעט חודש הלכנו לקולנוע, וניסינו קצת רומנטיקה בחוף הים
עם בקבוק יין (עצה: ודאו תמיד שהבאתם פותחן מתאים, אחרת תאלצו
למצוא דרכים משונות לפתיחת בקבוק יין), אבל, זה לא היה זה.
נפרדנו איש איש לדרכו, ונותרנו ידידים. אני חושבת. ידידים זה
דבר נפלא?

5.זה מהאינטרנט. והאחרון לבינתיים.
הבחור המקוון הוא קולנוען. קולנוענים הם מתוסבכיפ כמעט כמו
שסינמה זה קולנוע.
הוא הצחיק אותי עוד כשהתחבאנו מאחורי המוניטור, ולהפתעם כל
הצדדים הנוגעים בדבר, כשהחלטנו להפגש, מצאתי את עצמי גם נמשכת
אליו.
כשהוא שמע שאני כותבת מדי פעם, הוא שאל אותי אם אני אכתוב גם
עליו.
צחקתי ואמרתי: "כן, בטח, נפגשתי אתך כחלק מהתחקיר". לא ממש
התכוונתי לזה באותו רגע, אבל מסתבר שזה נכון.
יקירי! הצלחת, נכנסת לספר.סאגה מרגשת, מציאות שעולה על כל
דמיון.
ובנימה אישית יותר: לכבוד הוא לי להודיעך, שאתה היחיד מזה זמן
רב שהיה לי כיף איתו.
אתה מצחיק, משעשע, אינטיליגנטי, ולמרבה ההפתעה, אם גם נמשכת
אליך.
מעבר לכל זה ובנוסף, אתה גם מתוסבך.
להתקשר אליי בחצות ולשאול אותי אם בא לי להפגש תוך שעה זה נחמד
מדי פעם, אבל בתור קו מנחה זה קצת מבהיל.
לקטע הזה, נכון לעכשיו, אין סוף. אולי כי באמת אין, ואולי כי
אני יודעת מה עומד לקרות, אבל לא בטוחה שאני רוצה להעלות את זה
על הכתב.

מסקנות :

כן, ידוע, אנחנו חיים בביצה קטנה ומצחינה. כולם יצאו עם כולם,
מכירים את כולם, מבלים באותם מקומות, לומדים אצל אבא-של וחברים
של אחים-של.

מזל שיש לי חתול.

וכעת, אני מגישה לקהל הקוראים, השלימו את החסר, גזרו ושלחו :
נפגשנו בתאריך ....... לבשת ....... , אני לבשתי
חולצה......... ונעלתי .......,החלפנו מבטים. נדלקתי. אנא צור
קשר במדור, המממ, סליחה, באתר.
                                                           
       בהצלחה.