עוד ארוחת חג, עוד שולחן מלא
הדוד שמואל מעביר את העוף מיד ליד מקצה אחד של השולחן לקצה
שלי.
שמענו שאתה מתגייס מחר... כן, זה נכון מאוד.
אני חותך את הבגט לחתיכות קטנות, קטנות, קטנות.
אתה עדיין מנגן על טובה?
דודה שולה לועסת מקצה השולחן, וסבתא רחל קמה ופוסעת למטבח
ותופסת מחבת ארוד.
כן, אני לוגם מהיין, לגימה, לגימה
ופתאום, אני משתוקק לחזור.
כולם אוכלים
ואני - לעצמי
יום נפלא מגיע מחר
אחי מתווכח עם אחותי
ואימא מנשקת את אבא
קשה להתרכז בדבר אחד
כל כך הרבה קורה
כל כך הרבה
ומחר אני בן שמונה
<ארוד- בגווני ארד> |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.