איך שראיתי אותך אתמול,
האור נבלע בך,
כמו קשת מרחפת מעליך.
איך שהרחת אתמול,
רציתי לצעוק ולכבול אותך לנצח.
איך שדיברת אתמול,
הוצאתי בשבילך את נשמתי,
על מגש כסוף
כדי שתוכל לקרוא ממנה.
איך שנגעת בי,
האש הבוערת,
הלהט,
התשוקה המיוחלת,
עדיין נשארה בי כמוסה.
איך שהרגשתי אתמול,
דבר לא יוכל להחליף,
כמו תכשיט יקר שאצור בלבי.
איך שידעת להוציא ממני,
את מה שהיה בלתי אפשרי.
איך שהסתכלת בי,
עם העיניים שרואות הכל,
חושפות את הכל,
כאריה החושף את שיניו לפני ציד.
איך שחיבקת, נישקת,
כמו לפרוט על מיתרי לב ונשמה.
איך שהכל נראה נכון איתך בשתיקה.
איך שהגיע הרגע ללכת איש לביתו,
הרגשתי כציפור חסרת כנפיים, חסרת מעוף.
ובעיקר, איך שרציתי להגיד לך,
לתאר לך איך חיכיתי כל חיי,
לך.