ביקשת לשתות מהמים שלי. הזעת ואמרת שאת צמאה.
רעבתי לחיבוק, ביקשתי לטרוף עוד מנה של רגש אמיתי, אמרת
"בבקשה".

והזמר על הבמה שר על מישהו גדול ששומר עליו שלא ייפול.
ואני רואה אתכם. מחזיקים אותי למעלה, קופצים, שרים, מסתכלים לי
בעיניים, אוהבים בלי תנאים, בלי לשאול.

הגעגוע כמו סכין, חותך את הלב לחתיכות קטנות, חסרות אונים.
הגוף עוקב אחר מאורעות הנפש, רגשות מתחלפים, כאבים משתנים.
תקוות שהופרחו אל על ונכלאו בין עננים.

מלאכים שאיבדו כל תקווה לקצת שקט
(וביניהם, גם אני).