והלילה ירד, הגשם שוטף
מסביבה עכברים, היא זרוקה במרתף
היא לא האמינה, לזה היא לא ציפתה
הגמדים אונסים את שלגיה!

זה התחיל דווקא בסדר,
הם היו מאירי פנים
בדרך הביתה ממכרה היהלומים
"מאיפה הגעת אלינו, מאיפה באת?"
שלגיה מבולבלת מתיישבת בצד
"סעדי נא עמנו, הכנו מרק"
התחיל לרדת גשם, בחוץ הכה ברק

היא לא האמינה, לזה היא לא ציפתה
הגמדים אונסים את שלגיה!

היא לא חשדה בכלום, התכוננה לישון
חייכה לגמדים שהציצו מעבר לוילון
אז אם הם רואים לה הכול כשהיא מתפשטת
גם בארמון אמא היתה צופה בה
היא לא מתביישת

התעוררה אל תוך חושך,שמעה צעדים כבדים
הדבר הבא שהיא זוכרת: צחקוקים מרושעים
ועכשיו היא שוכבת, מתבוססת בדם
רוצה לעבור למקומות שמעבר לזמן

רוצה לעוף מעל לעננים, לנוח על הירח
לשתות נקטר עם מלאכים, בגן-עדן להתרווח
"אלוהים בוא קח אותי, לא רוצה להמשיך לחיות!"
אבל אלוהים לא שומע, אין אלוהים באגדות...