לא רוצה לישון.  ולא איכפת לי שמאוחר.  יושבת פה חושבת על איך
להגיד לך להתראות למרות שאתה גם ככה לא תשמע את הפרידה
החד-צדדית הזאת שלי, ואין לי רעיון איך להעביר את הכל, בכל-כך
מעט זמן, עד שאירדם על המקלדת.  
זמן רב היית לי למוזה, למושא תשוקה רחוק ובלתי-ניתן להשגה
ועשית עבודתך נאמנה - התעלמת, לא התקשרת, זרקת לכיווני פירורים
פיציים של תשומת לב מינית לרוב שכיום גם אותה אני לא מקבלת.
יש לך מישהי.  אני מרגישה את זה בפנים.  אתה מאוהב, אבל יכול
להיות שאתה עדיין לא מודע לזה.  מוקף תשומת לב נשית, מזיין על
ימין ועל שמאל ואני? מה אני סך הכל רציתי?  קצת תשומת לב מהאדם
שנתן לי כל-כך הרבה השראה.  אבל עכשיו אני יודעת - ההשראה
ליצור, לחיות ולהיות אני לא באה ממך.  כלל וכלל לא.  היא באה
ממני, ממי שאני וממה שהפכתי להיות, כתוצאה מכל מה שעברתי בחיי.
ואתה - מאוהב.  ואולי לא.  ואולי אף פעם לא תאהב באמת.  
פעם אישה זקנה, מגדת עתידות אולי צועניה אמרה לי, שיש לי כוחות
לראות את שמעבר.  אני לא האמנתי לה.  אבל כשאני הבטתי בעיניך,
ראיתי אותך, לבד, בחדרון קטן מאור למחצה מנסה עדיין למצוא את
עצמך ברשת האינטרנט או במקום אחר אולי.  ראיתי אותך בודד, זקן,
חולה מושיט את ידך לתוך העבר, לכל אותן נשים יפות שהקיפו אותך
ואני בינן ואף אחת לא הפנתה מבטה אליך.  
אמרתי לך פעם, אולי בטעות, שלא יהיו לך ילדים.  אתה נבהלת,
התחננת שאקח את המילים חזרה, אבל איני יכולה.  אני לא יכולה
להתכחש שמה שנראה לי כה מציאותי.
זה נגמר.  וחבל.  כל האושר הפוטנציאלי הזה שקינן בתוכי נפלט
ממני בגוש דם מסריח אחרי צירים ארוכים ומיגעים, ועכשיו הוא
התפורר ונעלם ואתה מבחינתי עוד משהו שהיה ואינו, או אולי כלל
לא היה, והייתה זו רק פאטא-מורגנה בראשי, מן אהבה מושלמת
שניסיתי ליצור לי, דמות אב שחיפשתי לי? אולי.
ואני לא אבכה יותר עלינו, או על מה שיכל להיות.  את כל האהבה
הזאת ששמרתי לך עטופה בשמיכות תשוקה והערצה אני אתן לאחר, לאחד
שלו זה באמת מגיע.  אתה הפסדת את הרכבת.  זה אמנם לא היה יכול
להיות טיול חייך, אבל זה יכל להיות הקרון שייקח אותך למקום
אחר.  ועכשיו הוא לא שם.  ואולי רכבת אחרת תיקח אותך לאן שאתה
רוצה להגיע ואולי תמשיך לעמוד על הפסים, או לצדם, מחכה.
לא בוכים על חלב שנשפך.  זה נכון אבל מה לכל הרוחות אמורים
להרגיש על חלב שלא היה?  האם פוטנציאל מבוזבז הוא כמו כאב
אמיתי?  אני לא יודעת.  כל מה שאני יודעת, זה שמאוחר מדי.
לשנינו.  יש לך עוד הרבה מה להתבגר, וגם לי מן הסתם, ואולי יום
אחד, עוד הרבה שנים, הילדים שלנו יפגשו, וישחקו יחד בגן
השעשועים, ואנחנו נחייך זה לזה, מצדי הגן השונים.
אולי.
אבל בינתיים, לי יש אהבה אמיתית.  לך יש בטח משהו ששומר עליך
מרוצה לעת עתה.  אז להתראות, מוזה יקרה שלי.  להתראות אהבה שלא
הייתה.
"ביי איש, לילה טוב, תרים טלפון מתישהו."