הרעש שפעם רק החריש אוזניים
שהיה מפריע, מטריד, מרתיע,
נהפך לנוח, למקום מקלט,
לטוב ומרגיע.
השקט שהיה הכי טוב בעולם,
שהיה קסום כזה, מלא עוצמה,
נהפך לקשה, הפך להיות מועקה,
נעשה בלתי נסבל וחסר נחמה.
השקט נותן והשקט לוקח
דברים שהרעש אפילו לא מדמיין.
יחד כל הזמן
כל כך קרובים אחד לשני,
מרגישים זה את זו בלי לדבר
וממש לא צריך להבהיר.
ובכל זאת כל כך רחוקים
והפער רק הולך וגדל,
ולמרות כל המתח החיובי שנוצר,
הריחוק מנקר ואוכל.
השקט נותן והשקט לקח
דברים שהרעש אפילו לא מדמיין.
היחד שהיה כל כך בטוח ומבטיח
רק נעשה קשה ומאיים. |
