[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







משה חנוכה
/
רשיון נהיגה - חלק ג'

זה היה הרגע בו חרב עליי עולמי
אני פשוט לא מבין את זה
פשוט לא מבין!
מה לא עשיתי?
למדתי 40 שיעורים, התאמנתי טוב, נישקתי מזוזה, לקחתי ספר
תהילים, ברכת הדרך, ועוד כל מיני דברים, הייתי ערני, אכלתי
ארוחת בוקר מזינה, הייתי מוכן ב 100%
אז מה היה שם?
איזה פאק כבר היה לי?
למה השם שם בשמיים יודע כמה שאני רוצה את הרישיון הזה והוא
נותן לי להיכשל בטסט למה?
מה אני עד כדי כך גרוע?
למה אני לא יכול להיות מהמיוחדים האלה שעוברים טסט ראשון?
למה תמיד כמובן מאליו אני לא יהיה מהילדים עם היכולות המיוחדות
למה?
אבל באותו יום לא משנה מה חשבתי לעצמי
אני הייתי הכי מבואס בעולם
לא משנה מה קרה שום דבר לא היה יכול לעזור לי
נכשלתי טסט ראשון וזהו
חזרתי הביתה מבואס מהחיים כשהראשון שראה את פניי היה אחי ועל
פי הבעת הפנים שלי הבין ישירות כי נכשלתי
"על מה?", הוא שאל כידע שנכשלתי ושאל על מה נכשלתי
"חתיכת בן זונה, לקח אותי לרחובות כאלה מסובכים", אמרתי
"ועל מה נכשלת?", שאל אחי
"חטפתי ברקס בצומת", עניתי כמעט בוכה
"יאללה כוס אמא שלו, פעם הבאה", אמר אחי
כן... פעם הבאה... ממש מעודד אותי
עברתי כל כך הרבה שאני כל כך לא רוצה לחכות לפעם הבאה
עכשיו אני מבין את כל אלה שפרשו באמצע
להיכשל בתיאוריה או טסט זה הדבר הכי מייאש בעולם
אני הרגשתי שאני רוצה להפסיק
כל כך לא רציתי להמשיך עם השיעורים האלה
באמת שיצא לי כבר החשק!
כל כך רציתי לגמור עם הנושא הזה, שיתנו לי כבר את הרישיון ביד
ושאני אוכל סוף סוף להגשים את החלום שלי, את נסיעת החלומות
שלי
הנסיעה שבה אני נוהג, אני מחליט איפה נוסעים, אני מחליט איזה
מוזיקה לשים ואני זה שמחליט מתי לסיים את היציאה!
אומנם אני לא יכול להחליט בשביל נהגים אחרים אבל באמת שזה מבאס
אותי עד השמיים לצאת ביום שישי בלילה ולחזור ב 12 הביתה בעוד
שכולם חוזרים כשכבר השמש בחוץ
פעם גם אני הייתי חוזר ככה
אבל החבר שלי, שאיתו הייתי יוצא ליציאות מטורפות והייתי חוזר
תמיד לפנות בוקר, החבר שעליו סיפרתי שהתחלתי לנסוע איתו פעם
ראשונה, החבר שאיתו נכנס לי החשק לנהוג לבד סוף סוף
דווקא עם החבר הזה הסתכסכתי, ועכשיו נגמר עידן היציאות עד
מאוחר
לא שאני מתכוון לשנות את ההרגלים של מי שאני נוסע איתו עכשיו
אבל אני ממש מתבאס מזה, אני לא אשקר... אבל מה לעשות אני לא
יכול להכריח אותו להישאר בחוץ עד מאוחר, הוא נוהג זכותו להחליט
מתי חוזרים
בכל אופן, באותו יום המשפחה ניסתה לעודד אותי
לא הצליחו במיוחד אבל היום עבר בסופו של דבר
ועוד יום עבר, ועוד יום, ואז יום למחרת הגיע שיעור נהיגה מס'
41, בשעה 15:00 בצהריים
המורה, שהחזיר אותי הביתה ביום של הטסט גם הוא ניסה לעודד אותי
בלי הצלחה
הדבר היחיד שעודד אותי זה שהוא אמר שהטסט הבא שלי יגיע מהר
מהצפוי
אבל די, אני כל כך רציתי לסיים עם זה כבר
ועם כל שיעור שהגיע שאלתי עם יש תאריך, וכל שיעור שלא קיבלתי
תשובה על זה, התבאסתי יותר ויותר
בכל אופן, כנראה שאלוקים נתן לי פיצוי על כך
כאשר הגעתי לשיעור 42 התוודה לי דבר
המורה שלי הוא בנאדם תותח, כל אחד מהתלמידים שלו, בבוא הזמן
הוא נותן להם שיעור לאחד הכבישים המסוכנים, המהירים אך
הכייפיים ביותר בישראל
כביש איילון
הופתעתי לשמוע כי אותי הוא בחיים לא לקח לאיילון וכמובן שמיד
הערתי על כך
"מה בחיים לא לקחתי אותך לאיילון?", שאל המורה בהפתעה
כנראה שהוא לא שם לב, ואז קבענו, שיעור נהיגה הבא, שיעור נהיגה
לאיילון
ואכן כך היה
בתאריך ה 13.11.2005 בשעה 14:30 התייצב המורה לאסוף אותי
וכשהחזרנו את התלמיד לפניי הביתה, מיד התחלנו להתקדם לכיוון
איילון
תמיד חלמתי לנסוע לשם
והנה זה קורה
נסענו לשם ועלינו על כביש 5
מיד עם הגעתי למקום הגברתי את המהירות עד להילוך 5
הפלא ופלא, בתום השעה, באמת הינו בפתח ביתה של התלמידה הבאה
התלמידה הכי חמודה של המורה שלי
אפילו נדלקתי עליה בהתחלה אבל אז הבנתי שזה מיותר וגם יש לה
חבר (משפט מעצבן הא?)
"את לא תאמיני מאיפה חזרנו עכשיו", אמר המורה שלי לתלמידה
"איפה?", שאלה
"היום נסענו לאיילון", אמרתי בצהלה
"וואי איזה כיף! גם אני רוצה!", אמרה התלמידה
"אל תדאגי, בבוא הזמן גם אותך אני אקח לשם, מיד כשאני יראה שאת
מוכנה לשם", הבטיח המורה
היום עבר, וכך גם עוד מספר שיעורים והגעתי לשיעור 45
בשיעור הזה נודע לי הבשורה המרעישה
"תתכונן", אמר לי המורה: "ב 23.11.2005 אתה ניגש לטסט שני!"
שיאו! הטסט השני שלי!
אני אקצר בדיבורים כי יש עוד מלא דברים לספר
אני רק יגיד שההמתנה ליום הזה עברה כמו נצח
וכך הגיע התאריך, ובשעה 10:15 התייצב המורה לאסוף אותי
עשינו כמובן שיעור לפני הטסט ומיד לאחר מכן הגענו למשרד
הרישוי
הפעם אני לא עושה את הטסט לבד, אנחנו 2 תלמידים הפעם
התלמיד השני, בחור מהשכבה, עושה את הטסט אחרי, אני ראשון עושה
אותו
ואז כבר ציפיתי לזה, ציפיתי ללחץ ולהיסטריה
והנה זה הגיע
אפילו שבטסט הראשון לא נלחצתי בכלל, הנה אני נוהג בטסט השני
והתחלתי להרגיש איך הלב שלי דופק כל כך חזק שפחדתי שהוא יקפוץ
מהחזה שלי
כל התנועות שלי במהלך הטסט, חשבתי עליהם 1000 פעם אך בזמן של
מיה אחת לפני שאני מבצע אותם
במעבר חציה עצרתי להולכי רגל
אותתי לפני כל סטייה
הכל הלך דווקא טוב
אבל בטסט הקודם בדיוק כשחשבתי על זה חטפתי את הברקס
השתדלתי להימנע מהלחץ ולהישאר מאוד מרוכז
הזמן עבר, בשבילי לאט, אבל עבר
עברו 17 דקות מאז שהתחלתי את הטסט
יאללה, עוד 3 דקות מזדיינות שילכו בסדר ואני מסודר!
טיק, טק, טיק, טק
זה מה שעבר לי בראש
חשבתי על הזמן כל כך הרבה שאפילו לא שמתי לב אם הרחוב שנכנסתי
אליו עכשיו הוא חד סטרי או דו סטרי
וזה בעיה חמורה
בעיה חמורה, כי בסוף הרחוב הטסטר אמר לי לפנות שמאלה
רגע רגע רגע
כביש חד סטרי לפנות שמאלה זה משמאל לשמאל
כביש דו סטרי זה מימין לשמאל
איזה כביש אני?
הלב התחיל לדפוק יותר חזק מקודם
התחלתי לצרוח בתוכי "תחליט!!! תחליט מהר!!!"
זה או שאני עושה נכון או שאני לא עושה נכון
אז לבסוף החלטתי החלטה מפגרת מאוד והחלטתי לשלב
פניתי מהאמצע!
כן כן, אני יודע, זה ההחלטה הכי מטומטמת בעולם
מיד בתום הפניה הטסטר פנה אליי מעט בעצבים
"באיזה רחוב אנחנו?", שאל
"חד-סטרי", אמרתי לאחר שחששתי
לאחר מספר שניות הטסטר אומר: "תעצור בצד ותתחלפו"
עברו כבר 3 דקות?
הפניתי את האוטו לעצור בצד שמאל
פתאום לא מספיק הצרות הטסטר עוד אומר: "תטה יותר ימינה!"
אז מהלחץ ומהפחד פלטתי פליטת פה דפוקה
"כן כן, אני יודע"
כאילו על מה לעזאזל חשבתי?!
עצרתי את הרכב בחוסר בטחון מוחלט ויצאתי מהאוטו
כאשר הייתי בחוץ שאלתי בזריזות את התלמיד שאחרי כמה זמן עבר
"18 דקות" ענה
"אכלתי אותה", אמרתי לו, וככה עבר לי במוח
אכלתי אותה
טסט שני ופישלתי בסוף
ברגע זה רציתי לשאול את הטסטר אם אפשר לשכב מתחת לגלגלים, לבקש
שידרסו אותי
לא רציתי לחיות באותו רגע
התיישבתי מאחורה והראש שלי השתולל במחשבות של איך ממשיכים מפה
והייתי כל כך שקוע בזה שהטסטר בנוסף להכל היה צריך עוד להעיר
לי: "חגורה לפחות אתה יודע שצריך לשים?"
שוב פליטת פה דפוקה: "כן כן, אני יודע"
מה לעזאזל לא בסדר איתי מה?!
במשך 20 הדקות הבאות בהם עשה התלמיד השני את הטסט הרגשתי שאני
רוצה לקפוץ מהאוטו
לא ידעתי איך אני יחזור הביתה עם המבט הזה של הכישלון שוב
איך אני יוכל להגיד לסבא שלי שנכשלתי כשאני יודע שבשבילו זה
אומר עוד כסף לשלם?
הטסט נגמר, וחזרנו למשרד הרישוי
יצאנו מהאוטו והטסטר הלך לדרכו
"שייקח אותך אלוהים", אמרתי לכיוון הטסטר אך בצורה שהוא לא
ישמע
המורה שלי שהיה המום ממה שאמרתי שאל בבהלה: "מה קרה?"
"נכשלתי בחד סטרי", אמרתי בעצבים
"מה?", נדהם המורה
"בואנה לא יכול להיות! אתה נהגת אבל מעולה!", אמר התלמיד השני
אבל מה זה משנה, הרגשתי אכזבה, אני יודע שנכשלתי
בדרך חזרה הביתה סיפרתי למורה שלי בדיוק מה היה
המורה צחק
"מה?", שאלתי
"מה אתה משוגע? זה לא אומר ישר שנכשלת!"
"מה? איך אבל?", שאלתי
"תשמע, זה יכול להיות נכשל זה יכול להיות לא, זה תלוי מי הטסטר
וזה תלוי במצב הכביש בסיטואציה הזאת, לפי דעתי יש סיכוי שהוא
יוותר לך על זה"
באותו רגע הרגשתי בהלה
ועכשיו אני יודע שיהיה מה שאני לא רוצה שיהיה
עד שאני יקבל תשובה אני יצטרך להיות בחוסר ידיעה טוטאלי לגבי
הטסט
אין לי מושג אם עברתי או לא
"אני אומר לך אתה נהגת ממש טוב", המשיך להגיד התלמיד השני
"אל תתבאס ישר, יש אולי סיכוי", אמר המורה
כשהגעתי הביתה השתדלתי לא לעשות פרצוף מבואס
רק אמא שלי הייתה בבית, ישר אמרתי לה: "טוב, הפעם אי אפשר לדעת
אם עברתי או לא"
סיפרתי לה על הכל ומאז התחילה המתנה
בגלל שהיה עיצומים במשרד הרישוי, תשובה יכולתי לקבל רק יום
למחרת
ההמתנה הייתה בלתי נסבלת אך היום עבר
יום למחרת ישבתי עם אמא שלי לארוחת צהריים מכיוון שאף אחד עוד
לא חזר
ואז הגיעה השעה
השעה שבה אני אמור להתקשר למורה לקבל תשובה
חששתי להתקשר
הייתי במתח היסטרי
והתקשרתי
"הלווו", אמר המורה בקולו הנחמד
"הלו מה נשמע", ישר אמרתי
"מה המצב יא תותח?"
זה עדיין לא אומר כלום כי הוא תמיד מדבר ככה
"נו מה אתה רוצה לדעת משהו?", שאל
"כן! עברתי או לא?", שאלתי בהיסטריה
ואז הגיע הרגע שמתוך הפומית של הטלפון יצא קולו של המורה שלי
שסיפר לי את הבשורה המרעישה לתוך חלל האוזן שלי
ההודעה הכי משמחת שקיבלתי בחיי
"עברת!!!", אמר בשמחה!
קשה לי לתאר את גודל היסטרית השמחה שהייתה בבית
אני זוכר צרחות של שמחה, קפיצות במקום
התקשתי להאמין
זהו, זהו זה נגמר
עברתי
עברתי את הטסט!
עברתי טסט שני!!!
עברתי טסט!!!
זהו! אין יותר שיעורי נהיגה!!!
לאחר מספר גדול מאוד של חודשים זה הגיע, עברתי טסט!
סיימתי כמעט לגמרי את התהליך!
נסיעת החלומות שלי בדרך
הנסיעה בה אני קובע הכל - מתקרבת
אני רק צריך לעבור עוד שלב אחד ואחרון
המלווה
המלווה הוא 3 חודשים
אני למדתי בסביבות ה 5-6 חודשים
זה יעבור מהר לא?
יאללה, הגענו עד לפה נעבור את זה
"קיצר מתי אני מקבל את הרישיון?", שאלתי בקוצר רוח
"אל תדאג יא תותח, ברגע שיהיה לי את הרישיון אני יביא לך
אותו", אמר בשמחה
באותו יום סיפרתי לאלפים על הטסט שעברתי
אך אז הגיעה הבשורה הקשה
משרד הרישוי עדין בעיצומים!
וכרגע, אין הנפקת רישיונות עד הודעה חדשה!
ע-י-נ-א-ל   א-מ-א   ש-ל-ה-ם  !  !  !
"מה זאת אומרת אין הנפקת רישיונות? מה אתה עובד עליי?", שאלתי
את המורה שהתקשר אליי יום למחרת להודיע לי את הבשורה הקשה
אך לצערי הוא דיבר אמת, אין הנפקת רישיונות עד להודעה חדשה
עכשיו מכיוון שאני רוצה לקצר תהליכים אני יספר בקצרה
קיבלתי את הרישיון אחרי שבוע, שבוע ארוך שבהם רמת הדיכאון שלי
בגוף עלתה בטירוף
אני פשוט לא ידעתי מתי אני יקבל את הרישיון!
אבל בסופו של דבר גם זה הגיע וקיבלתי אותו
מכתב לבן מרובע ושם היה כתוב
"שם - משה חנוכה
       Moshe Hanukah
כתובת, מספר זהות...
חייב להרכיב משקפיים או עדשות מגע בנהיגה   לא     משנת 2005
פירוט הדרגות פרטי-מסחרי
                 עד 4 טון"
ואז השורה הכי חשובה מכל הגיעה
"הגבלות והיתרים  נהג חדש
                      נדרש מלווה עד 27/02/2006"
זה התאריך
27.2.2006
כאן, בתאריך הזה זה יגיע
נסיעת החלומות שלי, והדברים שחלמתי עליהם כל החיים
היציאות עד לפנות בוקר, המוסיקה בפול ווליום, הנסיעות למקומות
רחוקים
והכי חשוב
לנסוע לאהובת ליבי שנמצאת במרחק נסיעה מפה והחל מהתאריך הזה
אני יוכל להתחיל לנסוע לבקר אותה
כל החלומות שלי בדרך להתגשם!!!
נפרדתי לשלום מהמורה שלי
הרגשתי עצבות
אני יודע שאני יתגעגע אליו
אחרי הכל עברתי איתו פרק מאוד חשוב בחיי
ותאמת אני מרגיש שאני יעלה דמעה עוד מעט חחח
אבל שוב, בגלל שאני רוצה לקצר, אני יגיד ש 3 חודשים האלה
היו ה 3 חודשים הארוכים ביותר בחיי
הזמן היה נצחי
הימים לא עברו
הזמן לא זז
במשך ה 3 חודשים התחלתי להתאמן על האוטו החדש
יש לי ביטוח צעיר על האוטו של ההורים, ועל האוטו של סבא
הנסתי בנהיגה בשניהם
אבל יותר מכל רציתי לצאת לרחובות עם האוטו של ההורים, האוטו
הכי יפה
אז לקיצור ה 3 חודשים נגמרו
התאריך הוא ה 27.2.2006
בצער רב ובכאב יגון, למרות כמה שכל כך רציתי, לא קיבלתי את
האוטו לבית הספר
אבל אולי זה היה משמיים
כי לפי מה שאני הבנתי, ה 27.2.2006 זה לא התאריך שמותר לי כבר
לנסוע, ביום הזה ב 12 בלילה רק מותר לי
תכננתי לשים זין על זה אבל כנראה שאלוהים שמר שאני לא ישים על
זה זין
יום למחרת הגיע ואני בבית הספר
בהפסקה השנייה שלי עלה לי רעיון מטורף
סבא שלי שיהיה בריא עד 120 אין לו תוכניות כרגע
מיד הרמתי אליו טלפון
בשיחת הטלפון ביקשתי ממנו את מה שרציתי לבקש כבר שנים
"אני יכול לקחת את האוטו לטייל היום?"
לאחר שיחה לא ארוכה במיוחד קיבלתי את האישור
זהו, היום יוצאים לנסיעת החלומות!!!
סיכמתי איתו שאני בא עכשיו, לוקח את האוטו לבית ספר, מסיים
ללמוד את השעתיים שנשארו לי ואז יוצא לטייל
אבל היה לי תנאי
והתנאי הזה היה לחזור הביתה ב 16:30 מקסימום
אני מסיים ללמוד ב 14:00 אז לא נראה לי שיש בעיה
חבר שלי לקח אותי לבית של סבא וסבתא שלי
הוא הוריד אותי ואמרתי לו לחזור מהר לבית ספר להגיד שאני עוד
מעט חוזר
עליתי מהר לסבא וסבתא הביתה ואחרי איחולי הצלחה לקחתי את
המפתחות ואת מה שצריך לאוטו, התנעתי ואז... נסעתי
פעם ראשונה, נסעתי לבד
לבד לבד!
זו הייתה הרגשה מוזרה, אבל כיפית מאוד!
אך בכל מקרה לא היה לי זמן
נסעתי מהר הביתה, יש משהו שאני חייב לקחת
חניתי מהר במפרץ קטן ליד הבית שלי וטסתי הביתה
נכנסתי מהר ולקחתי את החשוב מכל
התיק שבו מאוכסנים הדיסקים שלי
חחח כן אני יודע שזה מטורף אבל הייתי חייב
מיד חזרתי לאוטו ושמתי דיסק ולמרבה הפלא המערכת די טובה דווקא
ואז, אז חזרתי טיפה לימי פעם
פתחתי את החלונות, הגברתי את המוזיקה ונסעתי לי לבית הספר
החנתי מהר וטסתי לשיעור
נכנסתי לכיתה מתנשף ובלחץ ולשמחתי המורה אישרה לי להיכנס
כרגיל לא היה למידה בכיתה, היה סתם כזה צחוקים
ואז התחלתי להגיד לאנשים
"הלכתי להביא את האוטו!", כך אמרתי בגאווה
מצאתי את עצמי תוך פחות מדקה במצב שאחרי בית ספר האוטו כבר
יהיה מלא
זה אמור להיות ככה
אני נכנס לאוטו עם 4 בנות מהכיתה, ולא להתרגש אני לא נמשך לאף
אחת מהם, חוץ מאחת תאמת
אז אותה ועוד אחת קבענו אני לוקח אותם הביתה
ואז אני חוזר לבית ספר, אוסף עוד אחת, נוסע למרכז לאסוף את חבר
שלי ויוצאים לנסיעת החלומות!
בוא נגיד ככה היה לי כולה שעתיים ללמוד וזה עבר לי כמו נצח
אבל גם זה עבר
ומצאתי את עצמי במהרה ליד האוטו
נכנסנו כולם והוראתי לכולם לשים חגורות
פתחתי את המערכת והכנסתי את הדיסק שקבעתי עם עצמי שאני ישים
כדי לפתוח את התמונה החדשה בחיי
פתחנו את כל החלונות והגברנו את המוזיקה והתחלנו לנסוע
במשך הכמה דקות הראשון, הרגשתי שאני הבנאדם הכי מאושר בעולם
החלום שלי מתגשם
נסיעת החלומות שלי יצאה לדרך
המוזיקה התנגנה ואנחנו נוסעים, החזרתי 2 בנות הביתה וחזרתי
לכיוון הבית ספר
אספתי עוד אחת מהכיתה פלוס ידיד שלה ולקחנו אותו הביתה ואז
נסענו לאסוף את חבר שלי
בצער רב חבר שלי לא יכל להישאר איתנו הרבה כי הוא היה צריך
לחזור הביתה מסיבותיו האישיות
וחבל כי דווקא אותו הכי רציתי שם
אבל אז אמרתי לא נורא, פעם הבאה ניסע רק אני והוא
וזה לא שאני הומו חס וחלילה כן? פשוט כי תמיד רציתי שהגלגל
יתהפך ובמקום שכמו תמיד ניסע, הוא ינהג ואני ישב לידו, שעכשיו
אני אנהג והוא ייסע לידי
אז אמרתי יאללה פעם הבאה
נסיעת החלומות שלי המשיכה
באותו יום מצאתי את עצמי מתהולל במספר ערים
ומרוב ההנאה לי הייתי מודע למצוקה
המצוקה שבה השעה כבר עוד מעט 16:30 ואני לא קרוב לבית!
מצאתי את עצמי במצב שהשעה 16:20 ואני בעיר שנמצאת במרחק רבע
שעה נסיעה מהבית!
מה שאומר שאני הולך לאחר
ישירות, דפקתי רייס הביתה
בדרך התחלתי להרגיש חרדה, פחד, ולחץ
הטלפון חגג מרוב צלצולים שפחדתי לענות להם
בסופו של היום, החנתי את האוטו בחניה של סבא שלי בשעה 17:10
לקחתי מהר את הדברים שלי ועליתי למעלה
זה היה אחד הרגעים הקשים שלי
לראות את מבטי האכזבה של סבא וסבתא שלי
אכזבתי
פעם ראשונה נתנו לי את האוטו לטיול ולא עמדתי בהבטחה שלי
חזרתי מאוחר מדי
ואז, הכעס התחיל
פחדתי לחזור הביתה
וגם קיבלתי את הבשורה הכי כואבת בעולם
המשפחה שלי כל כך כועסת, שכנראה ובתקופה הקרובה והרחוקה
אני יכול לשכוח מהאוטו
זה היה הרגע שבאמת חרב עליי עולמי
יותר מהרגע שבו נכשלתי בטסט הראשון
הדבר שעליו חלמתי כל חיי נלקח ממני
נלקח ממני בשל החוסר אחריות שלי
ותאמת, אני יקרע את הרישיון לגזרים זה לא ישנה דבר
עכשיו אין עליו כבר כל אפקט
זה היה היום בו נלקחו ממני חיי
לא רציתי להמשיך לחיות אחרי זה, הדבר היחיד שהיה לי טוב בחיים,
עד שהשגתי אותו הוא נלקח ממני
עשיתי כזאת שגיאה שגרמה לדבר החשוב ביותר בחיי להילקח
זהו, עכשיו אפשר לשכוח מהיציאות עד מאוחר
אפשר לשכוח מהנסיעות למקומות רחוקים וחדשים
והכי גרוע, אפשר לשכוח מלנסוע לאהובת ליבי הרחוקה
אכזבתי את עצמי והרסתי את כל החלומות שלי
וכאן זה המקום בו הסיפור שלי מסתיים
כן כן, כנראה שגם הסיפור הכי אופטימי שלי צריך להיגמר בסוף
טראגי ועצוב
כי ככה זה החיים שלי
שום דבר אצלי לא יכול להיגמר טוב
את הכרטיס רישיון הרגיל עוד לא קיבלתי אבל בטח אקבל אותו
בקרוב
אבל זה לא משנה כלום עכשיו
אני לא רועה תועלת ברישיון הזה, רק למשפחה שלי שלא נותנת לי את
האוטו זה יביא תועלת
זהו, סוף הסיפור
לסיום יש לי רק מושר השכל לכל ילדי ישראל
עצה שלי, תלכו ותעשו רישיון מיד כשיתאפשר לכם
זה יהיה פרויקט ארוך וקשה, אבל זה ישתלם
אני אמנם הרסתי כל מה שעשיתי, אבל ביום שהספקתי לצאת זה היה
היום שבו הכי נהניתי מכל ימי חיי
זה חלק בחיים שכל אדם חייב לקחת בו
ומי שמקשיב לעצתי ומתכוון להוציא מיד
תשמעו לי ואל תעשו את השטות שאני עשיתי
מציבים לכם תנאים תעמדו בהם
תלמדו מהטעות שלי
כי עכשיו אני צריך לשלם על כך
וכנראה שאני ישלם על זה בכך שיבטלו את הביטוח צעיר על האוטו של
ההורים, האוטו שהכי רציתי לצאת איתו
אבל מי יודע, אולי רק זה יחזיר לי את האושר לידיים

זה היה הסיפור שלי, הכל פה היה אמיתי ב 100%
זאת הייתה הדרך שלי להוצאת רישיון
התהליך הזה לקח לי 17 חודשים
חצי שנה למדתי תיאוריה, 3 חודשים חיכיתי להתחיל שיעורים,
5 חודשים למדתי ו 3 חודשים עשיתי מלווה
מאחל לכם שתעברו את זה בהרבה פחות זמן ממני
בכל אופן אני מבטיח לכם חוויה נהדרת של פעם בחיים







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בסוף כולכם
תיהיו מקומטים
ומגעילים.
רק כי אתם
טיפשים שלוקחים
את העישון
בקלות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/06 8:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
משה חנוכה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה