[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יצחק כהן
/
אהבת בוסר

"את חושבת לפעמים על העתיד?" שאלתי בהססנות.
"אני משתדלת שלא, זה אף פעם לא מוביל למשהו חיובי." היא ענתה
כשחיוך גדול מתנוסס על פניה, או לפחות היתה עונה אילו לא היתה
רק בת שלוש.
"אני חושב," אמרתי בעודי ממלא שוב את כוסות הפטל, "ורק דבר אחד
באמת מטריד אותי לגביו, סקס. ואם הסקס מרתיע כבר היום, מבעית
לשער מה עתיד להיות בעוד מספר שנים, כשחצ`קונים חוסר ביטחון
עצמי ופרצי הורמונים אקראיים יחלו לערפל את כושר השיפוט שלי."
כה תמימה ומתוקה, עוד לא למדה על טבעם האמיתי של בני האדם
ופנתה לציניות כמזור - בניגוד אליי. "אני יודע שזה עלול להישמע
מעט נועז אבל אני חושב שהפתרון היחיד הוא פשוט למצוא אדם אחד
מיוחד, אדם שלנצח נאהב, ויהי מה, ולקפוץ תחת הסדינים יחד. כך
לא משנה מה הדרך לעתיד תצפון בחובה תמיד תהיה נחמה אחת, תמיד
נדע שיש מכשול אחד שכבר סילקנו מן הדרך. אני חושב שמצאתי את
האדם הזה, מצאתי אותך."
היא הסתכלה אליי במבט חודר ואמרה בקול שקט ומלטף: "האל יודע
שאין יותר מידי אנשים טובים בעולם המנוכר שלנו ואנחנו בהחלט לא
נעשים צעירים יותר, אולי זה רק הפטל מדבר אבל הוא אומר כל את
מה שאני רוצה לומר. בוא אליי." העיניים שלה אמרו זאת בשמה
כמובן, כי אוצר המילים שלה הסתכם במילים "עוד" ו-"פטל". אז
הגעתי אליה.
לצערי היינו רק בני שבע קולקטיבית, וכמו אישה זקנה מול מכשיר
וידאו BETA חדיש לא היה לנו מושג מה נכנס לאן ועל איזה כפתורים
אמורים ללחוץ, פשוט לא היה לנו את הניסיון הנרחב שמהווה את
נחלתם הטבעית של כל ילד וילד עם חיבור אינטרנט כיום (אמא אפילו
לא הניקה אותי). כתוצאה מכך עשיתי את מה שכל נער צעיר ובעל
תושיה היה עושה במצבי, פניתי לאחי הבכור והמנוסה ליעוץ. לאחר
מצגת קצרה מצידו, חמושים בהארה המינית החדשה שלנו, ועם הבובות
האהובות עליי מעט מחוללות, היינו מוכנים לצאת לדרך. שום דבר לא
היה יותר מדי בשביל הרגע המיוחד הזה ולא חסכתי בשום הוצאות.
פטל קר המתין לנו בעוד זחלנו תחת הספריה המפוארת ביותר בבית
לבושים אך ורק בבגדי יום ההולדת החגיגיים שלנו. רכנתי לעברה,
הסתכלתי עמוק אל תוך העיניים הגדולות והתמימות שלה, הרגשתי את
השפתיים הרכות הללו, ואט אט נשכבנו תחת הסדינים החמים שם
המתנו. כעבור עשר דקות התחלתי לחוש עייפות וכמעט נרדמתי, אחד
הסממנים הברורים לכך שעשיתי הכול כמו שצריך ע"פ התדרוך שעברנו
לא מזמן ע"י אחי הבכור. מיד הכרזתי בגאון: "אני חושב שגמרתי.
את גמרת?" כמובן, כפי שהוא הבהיר לי רק לפני דקות אחדות, זהו
עניין פורמאלי ולא חשוב בשום אופן לתהליך עצמו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
די כבר, זה לא
אנחנו צלבנו את
ישו, זה
האיטלקים





קמפיינים
תקשורתיים בע"מ


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/06 9:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יצחק כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה