[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאן איריס מיי
/
נמאס לי ממך

המונולוג השני הכי תחושתי שאי פעם כתבתי.

אני שונאת אותך.
ונמאס לי ממך. נמאס לי מהיחס שאתה נותן לי. למה? איך אתה
מסוגל? באמת, למה?
אין לי הסבר, וגם לך אין.
כי אם היה לך, לא היית אומר לי בכל פעם שאני שואלת "זה לא
בכוונה, אני לא שם לב. אבל את באמת חשובה לי, אני לא משקר".
בכל פעם שאני שואלת איך זה שלא דיברנו כל כך הרבה זמן. איך זה
שאתה לא טורח לשאול מה שלומי. איך זה שלא אכפת לך בכלל.
לא אכפת לך, בכלל.
פעם אחת, אחרי חודשיים של חוסר תקשור כמעט מוחלט, באת אליי
ואמרת "לאן הגענו? אפילו שלום את לא אומרת לי!". ואני, שאגרתי
את כל הכעס והעלבון בתוכי, התפרצתי אבל לא בתוקפנות, ואמרתי
שאני לא יכולה יותר.
לא יכולה יותר לתת לאנשים להשתמש בי מתי שהם צריכים ולזרוק.
לא יכולה יותר להיות גב של מישהו שהוא אפילו לא רבע כתף שלי.
לא יכולה יותר לרדוף אחרי אנשים בשביל תשומת לב, ולו המועטה
ביותר.
לא יכולה יותר להרשות לכך שיתעלמו ממני.
לא יכולה יותר להיפגע.
ואני נפגעתי. ועדיין נפגעת. ממך במיוחד אני נפגעת וכבר הרבה
זמן. לפעמים אתה יודע, לפעמים לא. לפעמים אתה מבין שזה רציני
ובא ומתנצל, מבקש סליחה, אומר שאתה אידיוט ולא בוגר ומשכנע
אותי שזה לא יקרה שוב. וזה קורה שוב.
אני זוכרת שפעם אמרת שזה מהטבע האנושי להכאיב בלי סיבה.
ואני מתנגדת. מתנגדת בתוקף. כי לא, זה לא מהטבע האנושי שלי
להכאיב לך. ואם הנני מכאיבה לך, בבקשה תאמר לי ואפסיק. אעשה
הכל כדי להפסיק. ואם הכאבתי לך, הרי שהבנתי והפסקתי. אז למה,
למה אתה מתעקש להכאיב לי?
לענות אותי.
לייסר אותי.
מספיק, די, אני שונאת אותך.
בגללך אני מתייסרת, עולה ויורדת כבר שנתיים וחצי. פעם כן, פעם
לא. פעם רוצה את חברתך ופעם דוחה אותה.
לא מזמן, ממש לא מזמן, נפגשנו, כמו במקרה. והנה, הזדמנה לי
ההזדמנות להיות איתך קצת, בחברתך, עם עוד אנשים.
הרבה פעמים אמרת לי שאני בולטת, מיוחדת, יחידה במינה. שאתה
מעריך אותי על זה ואתה אוהב את הצד הזה שבי.
והנה אני, הבולטת, נבלעת בין כל האנשים, ומניחה לעצמי להיבלע.
לא מנסה יתר על המידה לדבר, להגיב, רק מעט בהתחלה. מרגישה קצת
כמו לא שייכת. אחר כך מרגישה כמו מנודה.
אחר כך מרגישה כמו אוויר.
אפילו לאוויר אתה נותן יותר יחס, הרי אתה נושם אותו, נושם
ונושף, ואותי - אותי אתה לא רואה בכלל. לא נוגע. לא מודע.
אני לא ארשה לעצמי להתענות יותר ככה. זהו, זה נגמר. גם בפעם
האחרונה שהתנצלת ואמרת שבאמת עכשיו תתייחס אליי יותר ותשפר את
מערכת היחסים שלנו, אבל ביקשת כמה ימים כי אתה נמצא קצת בבלאגן
נפשי, והסכמתי; גם אז, כשנשבעתי לעצמי שאני את רמת הציפיות שלי
ממך מורידה ל-0 אפסי ומוחלט; גם אז, גם עכשיו, הנה אני שוב:
מאוכזבת.
האכזבה כבר הפכה לחברתי הטובה, אני חשה בה בכל מקום בו אני
הולכת, נושמת אותה. היא מוטבעת בי, היא חדרה אליי וכעת היא
זורמת בדמי.
והיא דיכאונית והיא הרסנית.
והיא בוכייה.
כמוני. בוכייה כמוני. בוכייה למרות שאינני בוכה אף פעם. כמעט.
למרות שאני רוצה.
אני מבקשת, תלך ממני. תעזוב אותי בשקט. די, עזוב אותי כאן,
ולך. במילא אתה בא והולך, פעם כן פעם לא, ואף פעם אינני יודעת.
ולמה, למה... לסיבה לא נמצאת תשובה.
לך ממני. התרחק. אני זורקת אותך מעליי ולא רוצה לשמוע או לראות
אותך יותר. אני אחיה, הו כן, אני אחיה. אני מסוגלת. נשמע לך
מוזר בוודאי שאני אומרת זאת, הרי מבחינתך... הו, אתה בכלל לא
יודע.
אני חותכת את הקשר שלי איתך סופית. כן, זהו, החלטתי. נמאס לי
ואני נחנקת בגרוני, אולי מהריקנות שאני מקבלת ממך, אולי
מהדמעות, אבל החלטתי. אינני רוצה שום דבר איתך יותר.
אל תאמר לי שלום, אל תשאל מה שלומי, ממילא אינך יודע שאני
קיימת. ואל תיזכר בי מבעוד מועד ותבוא להתנצל.
אני סיימתי. סגרתי את המחברת ואני לא פותחת חדשה.

בגללך אני לא, לא, אני לא אסבול יותר!
אני שונאת אותך. אני פשוט שונאת אותך.

אבל אני משקרת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך עושים ארנבי
שוקולד?



ערגלית
פסיכודלית


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/06 9:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאן איריס מיי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה