אני שומעת את הקול הזה ואני נמסה. כמו כל פעם מחדש שאתה אומר
לי שאני המלאך שלך אני מרגישה כאילו כלום לא קיים רק אני ואתה
בעולם משלנו כאילו הזמן לא זז ונהיה ככה ביחד לנצח כאילו אני
לא צריכה לעזוב עוד 3 דקות ל-3 שנים.
אני מסתכלת לך עמוק בעיניים ונכנסת עמוק לתוך התחושה של האהבה
והחמימות, לא רוצה לצאת ממנה, לא רוצה לצאת מהמעגל שלנו. יש לי
כל כך הרבה להגיד אבל אני מעדיפה לשתוק. לשתוק ולנשום את הריח
המוכר הזה שלך שמזכיר לי את הרגעים הכי יפים ביחד, לוקחת נשימה
עמוקה לריאות כמו לפני צלילה, צלילה ארוכה. יודעת שאתה הוא
האוויר שלי. אותך אני צריכה כדי להתקיים. אני עוצמת את העיניים
ומצמידה את הפנים שלי קרוב לשלך ומרגישה איך הדמעות מחממות את
הלחיים. אתה מנשק אותי קלות על השפתיים והנשיקה שלך מרפאה אצלי
כל כאב. תמיד אהבתי את הנשיקות האלה שהכול יהיה בסדר ואנחנו
ביחד. הרגשתי איך אני לא רוצה לשחרר. הרגשתי שאני רוצה להמשיך
את הרגע הקסום הזה להיות ככה לתמיד.
אתה מסתכל עליי, מחייך, ושם על הראש שלי את הכובע שלך... שאתה
הכי אוהב. פרצתי בבכי לא יכולתי לשאת את זה. הרגשתי שנוצר לי
בלב חור עמוק ועם כל שניה שעוברת החור גדל.
זה כאב לי, פחדתי שזה לא ירפא לעולם.
פחדתי שאני יאבד אותך ואתה תשכח אותי
ולא יהיה מי שימלא את החור הזה בחזרה.