דמעות של ייאוש בתחנת הרכבת
לא מאוחר מדי, אבל אף פעם אי אפשר לרדת.
כל חייך עומדים להשתנות שתגיע לתחנה,
ובליבך אותה תקווה ישנה.

התקווה שהכל יהיה אותו דבר
רק אתה תיראה קצת אחרת.
" תקווה קצת משונה ילד, אתה לא חושב? "
השינוי שבעתיד שמח לראותך,
והעבר תמיד יזיל דמעה על עקבותיך.

" לא קל להתבגר אתה יודע,
אבל כדי להתבגר צריך ללמוד להתגבר. "

להבת האהבה בוערת על כל פסגותיי
מחממת ומשמחת אותי לאן שאפנה בחיי.
גם בשינוי הכי גדול היא תפחיד חששות,
וגם אם בנהרות הכי עמוקים אלך, הלהבה לא תדעך.

המסילה הארוכה מקובעת וקרה.
לפעמים נכנסת למערה חשוכה ולפעמים ליער שופע
והיכן הסוף, אלוהים יודע.
אני מתחיל לחשוב לעצמי כמה ארוכה הדרך.

הדמעות כבר יבשו מהלהבה הבוערת.
" אנשים מבוגרים לא בוכים בקול "
ומה אם באחד הסיבובים אפול מהפסים?
" בחור, אם תשב במקומך דבר לא יקרה."

" אל תדאג ילד אני כבר הרבה זמן כאן,
שמעתי המון כמוך, אני יודע מה אתה צריך לעשות...
פשוט תזרום ותילחם ותן את כל מה שיש בך. "
הוא אמר את דבריו ונעלם, אני הולך לחפש אותו...
" סליחה, מישהו ראה את הסדרן? "

22.8.06