אף פעם לא הייתי טוב במצבים כאלו, אף פעם.
כמו בכל פעם גם במקרה זה הגוף שלי החליט לערוק, ולהשאיר אותי
לבד כנגד איום נשי זה אשר עמד לפניי, לכן לא התפעלתי מהעובדה
שלא פסקתי לרעוד ולהתנדנד מצד לצד.
כאשר החליט לחזור לחאקי החם חשתי בטעם המר של הבגידה. הוא לא
היה כל כך אמיץ כמו שקיוויתי שיהיה; להפך, גופי השברירי שוב
עשה הכל הפוך. ידיי הזיעו והתקמרו באי רצון, שפתי התחתונה
שקשקה כאשר עלה ברצוני סוף סוף להפר את השתיקה המביכה, ועיניי,
הן לא פסקו מההנאה שבהשפלה שלי. ברחו להן למקומות מקלט אשר
בעיניה היו מטרידים, וכך גם בעיני רוחי, אבל עיניים אלו לא
אהבו לקבל פקודות מבן אדם חסר אונים, לכן במהרה שבו להשפיל
אותי.
בהיתי לה בעיניים.
לא האמנתי שזה יידרדר לכך, אבל עיניי חשקו בזאת ואני לא מאשים
אותן, בעיניה יכולתי לשקוע ימים... אוי, אלו עיניים אלו היו.
אומרים שאפשר למצוא את הבן-אדם בעיניו, להגיע איתו להבנה מלאה
רק על ידי מפגש של שני זוגות של עיניים, אבל אני הייתי חייב
להיות מיוחד, כי כל מה שאני מצאתי זה אטימות, לא יכולתי להאשים
אותה בכך, פשוט, כפי שנאמר, אני לא טוב במצבים שכאלו.
בפתאומיות רבה, שאף הפתיעה אותי, מצאתי מעין תמימות בעיניה.
היא פשוט הסתתרה מתחת לכל הדברים הטכניים והלא רצויים אשר סבבו
עין זאת ותמימות זאת הקסימה אותי, לא מצאתי דבר שכזה בעיני בת
בחיים שלי.
לפתע (בהפרעה מוחלטת לרגע שלו ומנחם זה, אני חייב לציין),
בעיטה מרעידה בקרקע, זינוק עוצר נשימה לאוויר, מוחי פסק מלפעול
ואני נשארתי לבד עם גוף בוגדני, כנגד נערה תמימה שכרגע זינקה
עליי בנשיקה.
אז איך בדיוק אפשר לסמוך על גוף שכזה במצבים שכאלו? טוב, פשוט
מאוד, אי אפשר... התעלפתי.
כן, באמת התעלפתי...
אף פעם לא הייתי טוב במצבים שכאלו. |
