ראיתי אותו את העץ הזקן וידעתי שהוא ידע הכי הרבה אז הלכתי
אליו.
"אני עומד פה כבר הרבה שנים" אמר "עומד ומסתכל על דורות של
ילדים שהולכים וגדלים יולדים ילדים שילכו אחריהם בדרכים.
אני עומד פה כבר כל כך הרבה זמן והילד שאותי שתל ממזמן כבר לא
חי אבל אני נשארתי לעדות, למזכרת לעמוד כאן למשמרת.
עץ זית אני ולמרות שזקן עוד שנים רבות אחיה ואעמוד, עוד הרבה
ילדים ישחקו מתחתיי עוד הרבה אמהות יקטפו את פירותיי והאנשים
יעברו על פניי אחד אחד, כל אחד בדרך אחרת משלו ולא ישאלו את
עצת הזקנים, לא יזכרו איך בילו מתחתיי בימים וכך היה וכך
יהיה.
הרבה עבר פה, בית כפר עיר שנהרסה ונבנתה מחדש, ילדים גדלו הפכו
לבחורים שהפכו לאנשים למרות שחלקם ישארו לעולמים הבחורים
הצעירים בקברים.
דבר אחד חייב אני לומר לך בחורי הצעיר, למרות שאת שמך לא אדע
ואת פניך לא אכיר את נפשך שומע אני, כי ככה אנחנו העצים, זה
סודנו שאותו קיבלנו מאלוקים, אותו נעביר לצאצאים אך בכל פעם
שמישהו מנסה לדבר איתנו מגלים לא אנו את הסוד, כשמגלים לילדים
הם שוכחים וכה מעט המבוגרים שמדברים עם עצים.
מי שמדבר עם עץ קוראים לו משוגע אבל חבל שלא ניסו הם לדבר אולי
היו לומדים את המשמעות של החיים וכמה חבל שלא נשארו לעולם
ילדים שהם פשוטים ורכים, תמימים ומבינים, לא יודעים משמעותו של
רוע רק יודעים מה הוא מחוק ושמחה ומדי פעם דמעה עגלגלה שזורמת
במורד הלחי והופ על הרצפה ונעלמת כמו שבאה.
תזכור זאת בחור, תזכור תמיד שהילדים הם הטובים תלמד כמה שאתה
יכול, לפני שיגדלו ואולי יתקלקלו.
ואני, אני אעמוד כאן עוד הרבה שנים אנסה למצוא את האיש שיבוא
טיבין, שילמד ויחכים ויסביר לכולם מה קורה וקרה ולמה ואיך
ומדוע וכמה, אחכה עד שימצא כי לחיות שנים ולראות ילדים באים
והולכים ואנשים שנופלים או נאבדים במציאות שלהם מלמד לחכות וכך
צריך להיות."
ומשם הלכתי עם הרבה מחשבות חדשות ושאלות שלא נשאלו וידעתי שאני
עוד אחזור...