"את אוהבת אותי?"
"כן, ברור, תפסיק כבר לשאול אותי כל הזמן."
כוס אמא שלך, לפני חצי שנה היית שואלת אותי את זה רק בשביל
שאני אתחנף אליך ועכשיו את כועסת עלי בגלל שאני רוצה להרגיש
ממך משהו.
"אבל אני מרגיש שאת לא, אני רואה את זה בעיניים שלך, אם יש לך
משהו להגיד אז תגידי לי"
"עזוב, תיקח אותי הביתה"
"לא נו! אני רוצה שתגידי לי מה יושב לך על הלב"
לא אל תגידי את זה, אל תחשבי על זה, אל תסיימי את זה.
"אני... אני... אני צריכה הפסקה"
הפסקה? מה אנחנו בפאקינג חברים? קוראים לי רוס? מה זה הפסקה?
מאיפה זה בא לך פתאום?
"... מה...?"
"אני צריכה קצת זמן לעצמי, אני לא יודעת אם אני אוהבת אותך"
לא יודעת אם את אוהבת אותי? זה אני, אנחנו גדלנו ביחד, התבגרנו
ביחד, נתתי לך את עצמי, את כולי ועכשיו את לא יודעת אם את
אוהבת אותי?
"... מה...? כאילו, מאיפה, מה? איך?"
"אני לא יודעת רני, כיף לי איתך, טוב לי איתך, אבל אני לא
יודעת אם זה מאהבה או מהרגל"
לא לא, אל תתחיל לבכות, אל תעשה את זה, לא.
"אבל אם כ"כ טוב לך איתי אז למה את לא רוצה שזה ימשיך?"
"כי, כי, כי לא יודעת אני מרגישה שאני לא יודעת מי אני שאני
לבד, אני רוצה למצוא את עצמי."
מה את ילדה קטנה? בחיאת ראב ראב ראבאק אנחנו בני 14?
"למצוא את עצמך? את מי שאת ואני חלק ממך ואני מי שאני ואת חלק
ממני, מה לא טוב בזה?"
"אני לא יודעת, אני מרגישה שסתם המשכנו את זה בתחילת הקשר
ועכשיו זה בגלל שהתרגלנו"
התרגלנו? התרגלת לפינוקים שלי? התרגלת לאהבה שלי? מה זה
התרגלנו? מה לעזאזל ציפית? שכל החיים נהיה מאוהבים אחד בשניה?
שלא נאהב אלא רק מאוהבים? מתוקה שלי תמיד ידעתי שאת אופטימית
כנראה לא הבנתי עד כמה, אנחנו כבר לא ילדים, מאיפה זה בא לך
פתאום? בשניה אחת הפכת לי את כל המחשבה של 'אני מכיר אותך יותר
מאת עצמי' ל-'אני לא יודע מי זאת הילדה הזאת שיושבת מולי
ובוכה'. איך את מסוגלת להפסיק לאהוב אותי, אני גידלתי אותך,
ביגרתי אותך, הפכתי אותך למי שאת ואת זורקת את זה לפח???
"טוב, אז מה נעשה עכשיו"
"קח אותי הביתה"
לקחתי אותה הביתה, לא בכיתי, הורדתי אותה, הסתכלתי עליה עולה
במדרגות, ראיתי אותה מסתובבת אלי ולא בכיתי ממש גיבור גדול.
ואז, אחרי שהיא הסתובבה ולחצתי על הגז ירדו ממני כ"כ הרבה
דמעות שיכלו להכפיל את הכינרת.

איך? איך היא עושה לי את זה, מה לא טוב לה שנתתי לה את הלב
שלה? היא הרגישה את עצמה יותר מדי בגלל שאני זקוק לה כ"כ?
מה לעזאזל לא טוב בזה?
בכיתי, בכיתי כמו שלא בכיתי כבר הרבה מאוד זמן ואולי עכשיו כבר
נגמרו לי הדמעות אבל אני עדיין בוכה בלב, הלב שלי זועק את השם
שלה והמוח מנסה למחוק אותו.