רסיסי ליבי השבור טבולים בדמעות האכזבה,
יצאתי את נפשי לדובב על רחבת הריקודים החביבה.
בין ריקוד לריקוד קולטת מבטים של עדת גברים נלהבים.
קורצים, מחייכים, עורגים, את גופי הם רוצים
ומה שבנפש אותם לא מעניין
וליבי השבור מהם לא ישתקם.

ורגע לפני שהלילה נגמר,
עוד שאיפה מהחופש שואפת
ומעט ולאט, ליבי מתאושש
ונפשי משתובבת
ובכל זאת, דמעת עצבות על לחיי מתגלגלת.

ואז, בתוך החדר האפלולי שכמעט כבר התרוקן,
ניגשת אליי בלי להתבלבל, הצגת את עצמך,
שאלת לשמי והתיישבת לידי.

לא באתי לחפש חבר,
לא חשבתי להכיר מישהו אחר.
ובכל זאת, כשפנית אליי,
אותה שלהבת שהפכה לגחל בעבר,
שוב נדלקה לה, בלי שארגיש בה בכלל.

ומאותו ניצוץ עלתה הלהבה
והבעירה בי גל חדש של אהבה
וכמעט שנשתכחה בי אותה אהבה נכזבת
מכאיבה ודוקרת.