ישבתי על הצוק, גבוה מכולם
מריח את הריח, שואף את העולם
האוויר הקר עובר דרכי בליטוף
שם אני לבד, נשמה וגוף
שניהם ביחד, אך כל אחד לבד
מרכיבים אותי והופכים כך לאחד
והקור הקסום של אוויר ההרים
חודר לתוכי, חודר עמוק בפנים
שם על הצוק גבוה מכולם
יושב אני לבד נגד העולם
השלווה מציפה ואותי אוחזת
כמו מבטיחה לי שאותי לעולם לא עוזבת
הרי מה אני? מי אני? אני רוח וחומר
גופי מול נשמתי, אני אל מול אחר
הרוח, אותה רוח ההרים הקרה שמעלי
החומר, האדמה המתפוררת מתחתיי
ושם, על הצוק, גבוה מכולם
שם זה אני לצד העולם
אני מרגיש את העולם
ואז מרגיש אותי
שם, העולם הוא בעצם אני. |
