רוזה לוקסנבורג
מביטה אליי מקיר צהוב, עכור,
רווי תלאות. נחושה. חזקה.
ריח גופך חמצמץ-מתוק
ניצבת את בקומה זקופה. יפה.
אש בשערך, עיניך כשל
חתולה מפונקת, יודעת-כל
עשית לך מקום- של כאן
ומשם..
ריח הקפה,החלב החם
מחביאים את הרחם הריק.
והאהבה, מה איתה?
מתערטלת בתוך כוסות היין שהשאירו
על שולחנך,
אנשים רווי-שנים, בודדים וזקוקים למגע
חסים במקום, בצל קורתך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.