אז מה את עושה כשאת עצובה? יושבת מול המחשב, מעשנת, שמה את
השיר הכי עצוב שרלוונטי אלייך באותה תקופה, מרחמת על עצמך כל
כך, בוכה ואולי אם את לבד בבית אז גם צועקת, ומה הלאה? תסיימי
את הסיגריה ותיכנסי למיטה ותקראי לו בשקט... תקווי שהוא שומע
אותך, שהוא מרגיש אותך, חושב עלייך...
את דפוקה, לא מצליחה להתגבר על הפחדים שלך. מוותרת בכל
הזדמנות, נוח לך לברוח, להתבודד.
אוח... כמה שאת טיפשה!
תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ, אהבה, חברים, משפחה.
את מוותרת על כל זה בלי לשים לב, וכשייראו שאת לחוצה תגידי שאת
במחזור כדי שלא יגעו בך, כואב לך הגוף.
מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה... תשירי לבד, תבכי ואחר כך תרוצי
לחברה שמכרת אותה בשביל לרחם על עצמך. והיא שם, רק מחכה לסימן
חיים ממך.
תדברו, תעשני ואז גם תבכי, ופתאום יגיע החיבוק המיוחל!
חיבוק הרחמים של: "אין לי מה להגיד לך, תתמודדי, אני בערך איתך
כי גם יש לי חיים מלבדך."
מה יש לכולם כבר להגיד, מה יש להם כבר להציע? החיים שלך במילא
מחורבנים, החרא הזה רק מצייר אותם יותר יפה... אם מסובך אז עד
הסוף.