|
כשהיה לך עצוב
והכאב לבדו הזין את נימי נפשך
היית הולכת אל הים
לשאול אותו
איך
ישבת שם לבד
מכונסת בתוך עצמך
ורק ידייך שלך עטפו את גופך
ישבת לבדך
מדברת בלי קול
אל הים
ואולי
אל האלוהים הגדול
וכשכבר לא ניתן היה להבחין בין מלח הים למלח דמעותייך
נזכרת כי אמרו לך פעם אוהבייך
"בשבריר השנייה בו השמש נעלמת בים הכחול
אפשר לבקש הכל"
ואת חשבת שכל כך מוזר
כי דווקא ברגע בו החושך מתחיל
והיום כבר נגמר
נותנים לך תקווה
לאור
של מחר |
|
|
אבאלה בוא ללונה
פארק.
או אולי עזוב,
נדלג על
הפור-פליי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.