באחד האוקיינוסים הגדולים בעולם ישנו אי קטנטן ומיוחד.
האמת שלא רבים זכו לראות את האי,
אבל כשהייתי באוסטרליה סיפר לי חבר, ששמע מחבר,
ששמע מקרוב של אוגר מדבר -
שהאי הזה הוא כל כך מיוחד, עד שהוא כמעט שייך לממלכת הדמיון,
אבל הוא אמיתי וקיים באמת.

וכך סיפר לי החבר, שסיפר לו החבר, ששמע את הסיפור בעצמו
מקרוב של אוגר מדבר:

גודלו של האי הוא כגודלו של אי רגיל,
או קצת פחות ואולי קצת יותר, או לפחות כך מספר לי החבר.
ואת שמו של האי אין איש יודע,
כי שמו כל כך חלקלק וקצר ואפילו האוגר את שמו לא זכר.

ומה מיוחד באי? שאלתי את החבר...
והוא הסתכל בי ואמר - מיד זה יתברר,
חכה בסבלנות ואני אשתדל לקצר.

האי מחולק לארבעה חלקים, או ליתר דיוק - 4 רבעים.
מה שידוע הוא שבאופן מקרי, בכל חלק באי גר בעל חיים.
אלא שבעלי החיים שם שונים ברוב המקרים,
בעיקר בשמותיהם וקצת באיך שהם נראים.

למשל - בחלק המזרחי של האי יש מין חיה חלקה,
עם רגליים דביקות ולשון ארוכה.
היא אוכלת חרקים ויש לה קול להרתעה -
אם אינני טועה קוראים לה "טאה".
בחלק אחר של אותו האי ממש,
חי מעין חרק גדול, ירוק ומחוספס,
שיש לו גם כנפיים ורגליים מצחיקות
והוא יכול עליהן לעמוד - כמונו לכמה דקות.
בקשר לחרק הזה, או לפחות לשמו,
אני סבור שהחבר סיפר כי הוא נקרא "שלמה".

אך יש שם עוד חיות באי, שונות ומשונות,
כמו זו המצויה באזור של הדיונות.
שם חיה לה בשקט חיה קצת פרוותית,
דמוית עכבר גדול ומטבעה היא קופצנית.
רגליה האחוריות חזקות יותר מכל
ואת ביתה חופרת היא עמוק בתוך החול.

גם שמה מוזר מעט והוא אינו רגיל
כל מי שגר באי, פשוט קורא לה "ביל".

אך לא, זה לא הסוף אומר לי החבר,
יש עוד חיה אחת עליה אספר.
זוהי חיה קצת משונה,
מיקום ראשה או קצה זנבה אינו תמיד ברור,
ויש לה כישרון שמשמש לה הגנה,
היא יכולה להראות ממש כמו כדור.
גם לגעת בה קשה, אפילו אם רוצים,
זאת כי גבה עטוף כולו באין ספור של קוצים.

וחברי כן מספר והוא כולו נרגש מאוד -
כי שמה של החיה, הוא לא אחר מ-"פוד".

כך גרו החיות באי שנים רבות מאוד
וכל שבוע כהרגל היו גם נפגשות.
פעם בשבוע באה "טאה" הדביקה
ובדרך זוללת חרקים עם לשונה הארוכה.
והיה מגיע גם שלמה, עם זוג רגליו המצחיקות
כולו ירוק ומחוספס והוא תמיד דרוך מאוד.
גם ביל היה הולך להיפגש עם שאר החברים,
רק התנער מכל החול ובא בניתורים.

ואחרון, אחרון חביב - לרוב קצת באיחור,
היה מגיע "פוד" ומתגלגל כמו כדור.
וכשאיחר תמיד היה שופע תירוצים,
ומספר שזה לא קל לסחוב על גב קוצים.

ובכל זאת, הם לא ויתרו ונפגשו תמיד,
כך שיוכלו את חבריהם לשמוע וגם קצת להגיד.
במפגשים הללו היו חולקים עם חבריהם:
דברים קשים, דברים טובים, או מרכלים סתם ביניהם.

כך למשל קרה מקרה, שבמפגש חורפי -
"טאה" סיפרה לחבריה כי יש מחסור בחרקים.
או במפגש שבועי אחר כש"פוד" כהרגלו איחר,
הוא התרברב בפני כולם איך את גופו או מכדרר.

ועוד ביום מן הימים בו התראו החברים,
סיפר שלמה על בעיה שיש לו לפעמים.
והוא אמר שהצרה היא כי ירוק גופו,
ולעיתים כשהוא בעשב, אינו מוצא הוא את עצמו.

גם "ביל" הגיע פעם, בקפיצות אל המפגש,
הוא התנשם והתנשף וכל כולו נרגש.
"מה קרה?" קראו כולם, דורשים הם בשלומו.
"הכל התחיל", ענה כך "ביל" "בדרך לשלמה".

"ביום הולדתו, קפצתי אל שכני, המחוספס והירוק
וכל הדרך אני שר, ומנתר רחוק, רחוק,
עד שהגעתי אל ביתו וכבר לנשום איני יכול,
שכחתי את המתנה במעורה שלי בחול".

וכך נמשך לו הסיפור של חברי המספר,
זה ששמע מחברו שהוא שמע מפי חבר,
אשר גם הוא שמע אותו סיפור, מאדם אחר,
שהוא קרוב משפחתו של האוגר המדבר.

ובכן, ביום בהיר אחד, מסביר לי חברי,
כל החיות כהרגלן ערכו מפגש רעים.
ועוד שהן מפטפטות, זו עם רעותה,
הגיעו פתע פה אחד למסקנה פשוטה.

אחרי שנים הרבה, שהן כך נפגשות,
ומכירות כבר זו את זו ואין עוד חדשות!
אולי אפשר סתם כך, כדי ליצור עניין באי,
שישנו את שמן באופן אקראי.

והן חשבו כולן, כי רעיון כזה הוא טוב -
יש לשנות את השמות כבר במפגש הכי קרוב.
או אז הציע "ביל" בכוונת טובה -
אפשר להיפגש אצלי ביום שישי הבא!!!

כולן שמחו והתרגשו - "שלמה" וגם "טאה",
ו"ביל" גם הוא נפעם כל-כך ו"פוד" שמח מאוד.
ובאמת כמו שסוכם, באופן לא רגיל,
הם התאספו ביום שישי במעורה של "ביל".

אז מכולם הציע "פוד", שיש לחלוק מעט כבוד,
לכן את שמותיהם החדשים יציע זקן החברים.
ומכיוון שהתכנסנו אצל "ביל" והוא המבוגר מכל והמשכיל,
מן הנכון שהוא יבחר את שמות כולם, כמו שייצאו מפיו אנחנו
נקבלם.

פתח אז "ביל" וכך אמר בהפתעה:
"אין זה קל בכלל, למצוא שם ל"טאה"".
עצור! אמר לו "פוד" מצאת שם נפלא,
מהיום שמה "לטאה" - עבור לשם הבא.

"גם על שלמה אני יכול לחשוב", אמר "ביל" ונדם,
גאון! קפצה הלטאה, "גמל שלמה" הוא שם מושלם.

אם תתרכז היטב אולי תמצא עוד שם כה מפואר.
זה שוב קשה, קיטר קצת "ביל" - "כי פוד הוא שם מוזר".

הוא אגדה, מיהר לומר גמל שלמה על "ביל",
"קיפוד" הוא שם מוצלח כל-כך - ממש בלתי רגיל.

כל שנותר אמר אז "ביל", כדי שישמחו כולם,
הוא להמציא את שמי שלי וזה יהיה מושלם.
נזכר לפתע הקיפוד כי כאן ביתו של "ביל",
מכאן שאם הוא "גר כאן", נקרא את שמו "גר-ביל" !

וכך סיימו את מלאכתם וכל אחד שמח על שמו,
לטאה, קיפוד, גרביל וגם גמל שלמה.