(ביום בהיר אחד כל כך בהיר שנהייה לי רע ממש.)
את מבינה , זה לא הקטע - לא זה לא זה, עזבי את זה שבבוקר אין
לי חשק לצאת מהמיטה, זה לא זה, נו את לא מבינה... אני חושבת
שהבנתי את הקטע, אני לא רוצה להמשיך ככה אבל אני לא רואה
ברירה. תביני, אם היית באמת מקשיבה, את היית רואה. אין לי
כלום. נכון שכלום זה גם משהו. זה גם משהו. אולי לנסות משהו
חדש? את לא מקשיבה?! אני לא יכולה, אני לא אצא, לא יכולה לפגוש
אף אחד שלא לדבר על לדבר עם מישהו. נתתי לזה שנה, אמרתי ששנה
אני אנסה, עם הטיפול וכל זה, השנה עברה ואחריה עוד אחת, רק את
כל הזמן עם ה'יהיה בסדר שלך' שום דבר לא נהיה בסדר. את לא
רואה. אני רוצה שתגידי, אם היית יודעת ששום דבר לא בסדר, באמת
היית כנה עם עצמך ואומרת, מה היית בוחרת אז? אני יודעת שלכאורה
יש כמה דברים לחיות בשבילם, אני על הקצה, אני מפחדת, מה עוד
אני אהרוס... את יודעת כמה שאני צריכה אותך, תוציאי אותי, את
יכולה לעזור? אני יודעת שאני לא ילדה קטנה, עכשיו אני מרגישה
ככה, אני רוצה שתגידי שיהיה בסדר... אני אאמין לך, רק תגידי
שזה יעבור...