ובאפלת דממה ח ש ו ק ה
ח ב ו ק ה בזרועות אור ג ד ו ל
ש י כ ו ל להאיר להחזיר את ה כ ו ל
טרם בוא הדברים הרעים ב א מ ת
ו ל ת ת לי מנוח לפני שאשוב ו א י ר א
מ ש י ר ה מבקעת נפשי ה ש ר ו ע ה
ה פ ג ו ע ה מריצה בלי אוויר ו מ נ ו ח
ו כ ו ח וכלי להשחית בו י מ י י
ה ל ו ו א י והייתי מגיע עוד ק צ ת
א ך  מ ו ס ט מנתיב הבורחים אל נ פ ש ם
מ ג ו ש ם ומלא כוונות ומידות של ת ק ו ו ה
מ י  ק י ו ו ה שאהיה מלוכלך ו ט מ א
ו צ מ א למימי מעיין א פ ר ו ר י
ו ד ר ו ר י כציפור קטנטנה, חמודה את כנפיה ת פ ר ו ס
ל א  ל כ ע ו ס זה השיר שמעיר בי א ו ת ך
ו ג ם  ב ך הדברים לא היו מעולם מ ו ס ד ר י ם
ה ר ה ו ר י ם על דפים על שנים על י ו ב ל ו ת
י ב ל ו ת מתקשות בפינות חשוכות של ש מ ח ה
מ ג י ח ה מדפנות, קטנטנות, מוסתרות, ר ב ו ת י י
ג ב י ר ו ת י י ילדיי ואחיי לא אמרתי נ ו א ש
מ ת ו ע ש כערים שאספלט מ ח ס ל ן
כ ת ל ת ן  ממלא משאלות של ג ב ו ר ה
מ ש נ ת י  ה ס ד ו ר ה מפורצת לארבע כ נ פ ו ת
י פ ו ת כהסתר נערות את רכות נ י צ נ י ם
ו פ נ י ם מהוהות מרוחות ה ש ל מ ה
ה ר ק מ ה, הרדמה אם מרדים ומחכים
כי אחר תתעורר, תתעוור מהחושך ה ב א
ג ם  א ת ה באפלת מרורים ת ש כ ח
כ ך  א ו  כ ך מכוסה בתכריך לבנבן ו ת פ ל
מ ש ת ע ל למותך הקרב, העורב, ה ח ר ב!
את ימיי אין אונים הבונים לך ב י ת
ז י ת עץ ענפים לו נושקים ל ש מ י י ם
ואתה מתעוות לחלחול זרם מ י ם
מכוסה עד קודקוד ברגבי אדמה רטובה
יום נחת ואתה אחרון ל ה כ ר י ע
והנך מתרוקן מקרטע, מ ז י ע,
עת עיתך מאותת ב ח מ ל ה
למפץ הגדול, ל ש מ ח ה, זכרך

ז"ל
היית יכול.
תם מת תם מת
ת'מת
באמת.