|
באת אליי
כאילו ידעת
שרק לך חיכיתי
מאות אלפי שנות בדידות וצער
וההבנה הברורה שבאתי לבדי
וכך גם אעזוב
לרגע אחד קטן התפוגגה
כי באת אתה
ואיזה מין משחק מעוות זה
שדווקא אני אספתי את כליי
קיפלתי
ואפילו אני לא ידעתי
שהעורף שלי כל-כך קשה
עד שראיתי את עיניך משולחות האהבה
מתנפצות עליו
והן הולכות איתי לכל אשר אפנה
עיניך האוהבות
עיניך האוהבות
שבדיוק לעיניים אלה חיכיתי
ובדיוק לעיניים אלה סירבתי |
|
|
תמיד הייתי בעד
הסתפקות במועט.
ע.יאסר, חדר3,
בניין המוקעטה,
רמאללה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.