את הטיול הזה אני עוברת דרך העדשה.
נכון שפיזית אני הולכת אותו ברגל, אבל בפועל- חוץ מהעליות שקצת קשה לי איתן אז
הכל די עובר לי מעל לראש.
הדבר הכמעט יחיד שכנראה יישאר לי מהטיול הזה הוא לא חוויות שילכו איתי לחיים,
אלא בעיקר תמונות שאולי את חלקן אני אפתח, אבל בכל מקרה הרו יישאר על המחשב-
עד שהוא ייקרוס או משהו כזה.
פעם הייתי נגד צילום באופן עקרוני- אמרתי שהרעיון בצילום הוא להקפיא רגעים וזה
נראה לי דבר מאוד לא נכון לעשות. אבל אז התחלתי ללמוד צילום ומאז אני יודעת
להקפיא רגעים באופן כמעט מקצועי [טובנו- לא ממש- אבל זה הכיוון]. אל היום- מה
לי ולעקרונות? השארתי הכל מאחורי, את כל הסודות האישיים, המחשבות, הרצונות-
איבדתי הכל.
והיום אני מקפיאה רגעים באופן סדרתי-
נראה לי שבינתיים אני מאבדת את הרגע שהוא עכיו בין כל הרגעים הקפואים ואלה
שאני דואגת להקפיא כדי להראות לאחרים.
את הטיול הזה, בכל אופן, עברתי דרך המצלמה.