כשהיא בכתה פתאום שמתי לב שכל הדמעות הולכות באותה דרך. גם
שהיא בוכה בעמידה וגם כשהיא שוכבת וגם כשהיא שוטפת כלים וגם
כשהיא כותבת, היא זזה אבל הדמעות ממשיכות לנטוף באותה שגרה. זה
גם קורה באותה צורה כל הזמן.
בהתחלה העיניים מימיות ואז כשהן ממש ספוגות במים הן מתחילות
לנזול כאילו הן לא מצליחות להכיל את כל הנוזל הזה. הדמעות
זורמות מהעיניים ונמרחות על כל הפנים. העיניים זולגות, והדמעות
מרטיבות את הפנים. מישהו אמר פעם שלכל דמעה יש משמעות משלה אבל
אני בטוח שזה לא משנה כי כמו לכל דבר שקשור לאדם יש לזה מסלול
קבוע, רק צריך לדעת לחפש.
הדמעה מתחילה את דרכה מזווית העין, מהחלק שקרוב יותר לאף, ואז
מתחילה לזלוג ב"תעלות הדמעות", שזה החלק בין העין לגשר האף.
משם היא זורמת במהירות בתעלה המופלאה הזו.
פעם היה ויכוח בין שני זרמים ברפואת העיניים; זרם אחד טען
שהדמעות (שהן חומר מאוד מרוכז) הראשונות של התינוק הן המתוות
את "תעלת הדמעות", הן מפסלות בפניו של הרך הנולד את ה"תעלה"
שלו, ושזו הסיבה שכל אחד בוכה קצת אחרת. והיה את הזרם השני
שאמר שזו שטות מוחלטת ושיעזבו בשקט את הילודים, שזה קיים כבר
ברחם. כנראה שמה שפתר את הוויכוח הוא ההמצאה של המצלמה.
בכל אופן, בסוף התעלה יש לדמעה כמה מסלולים אופציונליים - או
שהיא זולגת לחי-פה-סנטר או שהיא מתנקזת לאף ואז האף נוזל. פעם
כשהייתי קטן, כשעוד הייתי בוכה, אז תמיד האף היה נוזל ולפעמים
כשראיתי שאסור לי לבכות, כמו שסבא אברם נפטר מסרטן והייתי צריך
להיות חזק בשביל המשפחה אז רק נזל לי האף. וששאלו אותי מה קורה
איתי אמרתי שזה האלרגיה לחרוב שבבית הקברות.

בטח לא ידעתם אבל יש בלוטה שמפרישה את הדמעות. בלוטה מיוחדת
שרוב התפקיד שלה זה להפגין התרגשות (זה לא מדויק אבל יותר קל
לתפוס את זה ככה). תחשבו על איזה מין יצור מוזר אנחנו יש לנו
בלוטה שאחד התפקידים שלה זה לתת לנו פידבק כשאנחנו מתרגשים.
אנחנו ממש מיוחדים.

גם היא יצור פלאי כשהיא בוכה.

הדמעות מחליקות לה על הפנים, ונעלמות לכל החריצים של הרגשות.
אלה שנחקקים כשהיא מחייכת או כועסת או סתם עושה פרצוף משועמם.
נראה לי שאם היא לא הייתה בוכה אז היא בטח לא הייתה מצליחה
לחייך או לכעוס או בכלל להרגיש. זה שהיא אדומה ומזילה דמעות זה
בעצם הדבר שגורם לה לשנות הבעות בכזאת..., שבעצם הדמעות משמנות
לנו את הפנים, מחליקות לכל החריצים העייפים משימוש, או
המאובנים מחוסר שימוש. אם תסתכלו טוב תראו שבכי הוא השילוב של
כל הבעות הפנים, כנראה בגלל זה קשה עם בכי. לפחות לי.

רק שתדעו שיש בזה גם גרגר של אמת. קראתי פעם באינטרנט שיש
שלושה סוגים של דמעות, אני רק זוכר שבסוג אחד יש שתנן. זו
מחשבה לא נעימה לחשוב שאתה משתין לעצמך על הפנים; אולי זאת
הסיבה שמוזר לי לראות אנשים בוכים. היה כתוב שם גם שיש הבדל
בין סוגי הדמעות, והדמעות של בכי אמיתי - לא כזה שחותכים בצל
או ששומרים את העין לחה - דמעות של רגש, של תחושה, יש להן
אפילו מבנה כימי שונה; כנראה שזה מסביר את למה היא בוכה. לא רק
איך. היא לא מבינה שאני לא מרגיש. לך תסביר לה שזה שהיא בוכה
אז היא משמנת את הצירים של הפנים שלה ואז היא יכולה לבכות
ולצחוק. ואני בקושי יכול לתת חיוך יבש, זה כי הצירים שלי
תקועים, אז אני לא יכול להרגיש באמת.

זה לא פשוט כשלא בוכים, לא משנה כמה בא לך לפעמים.