כן, פשעתי, בגדתי בה. היא לא מפסיקה להתקשר ואני לא עונה לה.
אני לא יודע מה קורה לי, אני בטוח שהיא כבר יודעת, כאילו שהיא
יכלה לראות אותי או משהו בסגנון.
"היי", אני עונה אחרי הצלצול החמישי בערך, "מה קורה?" אני
שואל.
"אני מתעכבת קצת, יש לי פה מלא עבודה, תחמם לך משהו לאכול
כשאתה מגיע כי אני כבר אזמין לי משהו למשרד, אין סיכוי שאני
אצא מפה לפני 9 בערב. הכל בסדר איתך תגיד?"
"כן בטח", אני עונה, "אז נתראה בבית אהה?"
"אל תירדם, טוב סמוצ'י?" טוב?
"אני לא אירדם, אל תדאגי."
"טוב, אז ביי בינתיים."
"ביי."
מוזר, אני חושב לעצמי, אני חייב לעוף מפה, להתקלח, לנקות את
עצמי מהג'יפה שהשאירה עליי המגעילה הזאת ובזה הרגע אני נשבע
שזו הפעם הראשונה והאחרונה שאני בוגד בה, הרי מה חסר לי איתה?
יש לי איתה את הסקס הכי טוב שהיה לי אי פעם, את השיחות הכי
עמוקות, הכי מעניינות שרק אפשר לבקש, היא הדבר הכי נפלא שקרה
לי וככה אני מתנהג?
אחרי המקלחת הייתי הרבה יותר רגוע אחרי שהסתכלתי במראה וראיתי
שהמופרעת ההיא לא השאירה עליי שום סימן, ישבתי וחיכיתי שלילך
תחזור. כבר נעשה מאוחר, מסכנה, היא קורעת את עצמה בעבודה ואני
חוגג.
בסופו של דבר היא חזרה לקראת 11 ואני ממש על סף עילפון. שמעתי
אותה נכנסת וחשבתי שעדיף יהיה לשחק אותה ישן ולא לקפוץ עליה
בחיבוקים ונשיקות. היא נכנסה לחדר, העיפה מבט לעברי והלכה
לכיוון המקלחת. "נרדמת סמוצ'י?" היא שואלת.
"כמעט", עניתי.
"אני נכנסת להתקלח ובאה למיטה, התגעגעת אליי?"
"אלא מה?" אני שואל.
בזמן שאני שומע בחצי אוזן את המים הטלפון שלה מצלצל, B כתוב על
הצג ואני עונה: "שלום B",
"אפשר לדבר עם לילך?" הוא שואל, "היא שכחה אצלי כמה מסמכים,
וחשבתי ש... עם מי אני מדבר?"
"עם יואב, החבר שלה, ואתה צריך להיות?"
"בן" הוא עונה.
"OK, בן, אני אמסור לה שהתקשרת, לילה טוב."
"לילה נפלא", הוא אומר ומנתק.
מה זה נפלא, אני חושב לעצמי, עוד דקה היא תיכנס ואני אתחיל
להתבלבל. רגע אחד, חשבתי, מי זה לעזאזל הבן הזה, ואם קוראים לו
בן למה על הצג הופיע B. המוח הקרימינלי שלי התעורר לחיים,
ההגנה הכי טובה היא ההתקפה והנה התוכנית -היא תיכנס ואני אגיד
ישר: B התקשר, עניתי לו, בחור נחמד, מי הוא אם מותר לי לשאול?
וכך, בפשטות, היא נעשית החשודה ואני, אני ילד טוב אני, מחכה לה
במיטה.
היא מגיעה בחצי ריצה לחדר, עדיין רטובה, וואו כמה שהיא סקסית
ככה.
"מי זה היה?" היא שואלת.
"B", אני עונה.
"מה הוא רצה?" היא מוסיפה לשאול, כאילו זה ברור מאליו שהשם של
בן אדם הפך לאות.
"רצה אותך", אני עונה בקרירות.
"ומי לא רוצה אותי?" היא שואלת בחצי חיוך.
"את רצינית? מי זה לעזאזל B? מה, אין לו שם? ולמה בשעות
כאלה?"
"קוראים לו בן, הוא עזר לי לעבור על הניירת ואני קוראת לו B כי
הוא שלח לי מייל והשם שלו נקטע, זה היה קטע מצחיק..."
היא המשיכה למלמל עוד כמה שטויות שכבר לא עניינו אותי, אני
הייתי בטוח שהיא מסתירה ממני משהו, הייתי כועס ועד שהיא חזרה
לחדר כבר ישנתי.
למחרת בבוקר, תוך כדי המתנה לקפוצ'ינו ב-arcaffe, כמו בכל בוקר
לפני שאנחנו מתפצלים לעבודה, היא שואלת אותי: "מה נסגר איתך?
אתה כועס עליי או משהו כזה?"
"יש לי סיבה לכעוס?" עניתי בשאלה.
"לא", היא אמרה.
"אז אני לא כועס",עניתי.
פטפטנו קצת וצחקנו על העוברים ושבים כמו בכל בוקר ותוך כדי
שכנעתי את עצמי שהיא לא עשתה שום דבר לא בסדר, ביקשתי ממנה גם
לפגוש את B רק כדי להיות בטוח והיא אמרה שהיא תשמח ותזמין אותו
לארוחת ערב אצלנו.
כמובן שזה לא יצא לפועל, שבוע אחרי אותו יום ארור אני שומע
אותה מתלחששת בטלפון. באותו יום היא מודיעה לי שהיא תאחר, אני
אומר לה שאני אחכה לה בבית. קפצתי למשרד בלי להודיע, היא לא
הייתה שם. כשהיא חזרה הייתי ממש כעוס. כששאלתי איפה הייתה והיא
אמרה במשרד הבנתי שמשהו ממש מסריח קורה פה.
"את רוצה לספר לי משהו?" שאלתי, "הייתי במשרד, לא היית שם."
"אני לא מתכוונת לספק לך תשובות על איפה הייתי ואם אתה שואל את
עצמך למה, הרי שהכל קרה בגללך."
באותו יום נפרדנו, לא שאלתי יותר מדי שאלות.
העדפתי שלא לדעת כלום אבל תהיתי בקשר לדבר אחד שהיא אמרה,
בגללי???