והשמיים החלו מתכסים עננים
שחורים, כבדים ומאיימים.
וגשם החל יורד לאיטו
מלחלח את תלולית העפר הגלויה
זרי הפרחים הטריים
נוצצים עליה כדמעה.
והנה אתה כבר כאן, בבית
שוכב לך במנוחה,
בוודאי כבר בגן-עדן
צוחק עם מלאכים בעדנה.
ואנחנו כאן, למטה, חסרי מנוחה
עליך בוכים בעצב, לא מאמינים למותך.
מילים מתגמדות לנוכח אמת
של טוהר וזכות,
כי אין די בבכי של יגון
למלא בור
של חוסר אונים מצמרר,
שבנו לא מפסיק להכות
ולנקר.
והשמיים המשיכו מתכסים עננים
והגשם כבר ניתך בחוזקה.
בוכה הוא עליך חבר ואח,
ורעמיו זועקים עימנו.
נכתב לזכרו של אורי אזולאי
איש דגול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.