יש לי מחסום יוצרים.
אתם יודעים איך זה, אתם רוצים ליצור אבל לא בטוחים מה.
אתם רוצים לכתוב סיפור אבל לא יודעים איך להתחיל אותו,
לכתוב שיר אבל לא מוצאים את החרוזים הנכונים.
לומר לכם את האמת זו הרגשה מחורבנת, כמו התחושה ששכחתם משהו
אבל לא יודעים מהו.
וזה מטריד אותי כל היום.
אז ישבתי בחדר שלי, וניסיתי לשחזר את היום שהיה לי.
ניקיתי את הראש מכל מחשבה וחזרתי לתחילת היום...
                               

קמתי, צחצחתי שיניים אכלתי ארוחת בוקר, יצאתי מהבית ונכנסתי
למכונית, שכחתי את האימובילייזר,
חזרתי לבית לקחתי את המכשיר הקטן והמעצבן וחזרתי לאוטו.
התחלתי לנסוע למשרד, הגעתי, חניתי בחניון הסמוך ונכנסתי לבניין
המשרדים המפואר כאילו.
עליתי לקומה התשיעית ונכנסתי למשרד, התישבתי ועשיתי מה שאני
בדרך כלל עושה (יושב מול המחשב ומשחק סוליטייר).
ערב, השעה 8:34 חזרתי הביתה די מותש (הפסדתי לפחות עשר
פעמים)...
                             

לאט לאט נזכרתי בפרטים הכי קטנים- צבע החולצה של הקשיש
שישב על הספסל הציבורי בפארק, בצליל הצופר של המכונית הרביעית
מאחורי
ועוד ועוד פרטים קטנים לא חשובים ומעצבנים...
אבל לא הצלחתי לזכור מה רציתי לכתוב.
יצאתי מהחדר והתישבתי מול המחשב, פתחתי את וורד, במחשבה שמראה
הדפוס יעורר את זיכרוני, והתחלתי לכתוב-
יש לי מחסום יוצרים...