פרשת משפטים עוסקת באוסף של דינים אזרחיים, שנצטווינו בהם לאחר
מתן תורה. נשאלת השאלה, מה מקומה של פרשה זו לאחר מתן תורה,
המעמד בו זכינו להתגלות הא-ל ולרוממות הרוח שהתלוותה למעמד זה.
למה פתאום מדברים על אוסף חוקים אזרחיים? הייתי מצפה שהתורה
תמשיך לדבר על הקשר בין אלה-ים לעם ישראל, לא?

רוממות הרוח מהתגלות הא-ל יכולה לגרום לענווה מצד המנובא לא-ל
אך גבהות לבב ועוינות כלפי מי שלא זכה להיות במעמדו. לכן,
בשביל למנוע עוינות כלפי ה'אחר', באה התורה לצוות בחוקים
שמטרתם להגן על האחר.

פרשת משפטים פותחת בהבהרת השוויון בין האנשים באוכלוסייה.
הפרשה פותחת בפרשת עבד עברי ואמה עברייה ומגדירה את מעמדם ואת
זכויותיהם. העבד הוא פועל, לא רק שהעבד הוא פועל אלא שמעמדו די
גבוה, כפי שמציג זאת  מדרש תנאים, "כל הקונה עבד כקונה אדון
לעצמו. ולא רק אל היהודי יש להתייחס בכבוד, אלא 'עברי' ע"פ
'אבן עזרא', הוא כל אדם שמעמדו מסכן אותו ובכלל זה פועל גוי
הנטול למרות אדונו. התורה דורשת להתייחס אליו בכבוד ולשמור את
זכויותיו גם כן." האמה העברייה אינה שפחה, היא אישה ועל אדוניה
להתייחס אליה כמו אל אשתו, כפי שנאמר בפרשה: "אם אחרת יקח לו
שארה, כסותה וענתה לא יגרע", חז"ל למדו את חובות האדם אל אשתו
מאמה עבריה.

לאחר הפתיחה הזאת פותחת התורה במערכת חוקים המסדירה את היחסים
בין אדם לחברו. בדרך כלל מן הכבד לקל. מן החמור, דיני רוצח
במזיד ובשגגה, אחר כך דיני נזקי רכוש ולבסוף פגיעות בדיבור
בלבד. מערכת החוקים מסיימת בדרישה לעזור לזולת (השבת אבידה,
עזרה בפריקת מטען מחמור חברך, גם של שונאך).

אם נעיין היטב בפרשה נגלה כי כאשר ה' מדבר על איסור הפגיעה
בחלש, לפתע המשפטים הקצרים שקדמו להם הופכים לארוכים ואיתם
האינטנסיביות של העיסוק בנושא. התורה מדגישה את הרגישות לחלש.
ולא רק זה אלא שפסוקים אלו כתובים בגוף שני ולא בגוף שלישי,
כמו שכתוב מקודם.

הפתיחה העוסקת בדיני רצח ואלימות אינם חוקים העומדים בפני עצמם
אלא חלק ממערכת חוקים כוללת, שיסודה זכויות העבד והאמה. התורה
באה ואומרת לנו שאלימות ופגיעה ברכוש נובעים מפגיעה בחלשים.
חוסר רגישות ופגיעה בזכויות עובדי הקבלן, עובדים אשר עובדים
בתת תנאים ובקושי מרוויחים שכר מינימום - כמו מאבטחים, עובדי
ניקיון ומלצרים, עובדים זרים, בני מיעוטים, גרים, יתומים,
אלמנות ונכים. איסור הפגיעה אינו הדבר היחיד הנדרש מהאדם, אלא
נדרש ממנו לעזור לשפר את מעמדם; שיפור הנעשה ע"י עשיית עסקים
עם אנשים שמכבדים את זכויות עובדיהם, עזרה ע"י מתן צדקה, עזרה
ע''י מתן קצבאות לאוכלוסיות חלשות, עזרה ע"י יצירת שלטון חוק
ישר. התורה באה לומר לנו, שלפני שאדם מקיים את חוקי הא-ל, עליו
להיות בן אדם. כפי שניסח הלל הזקן במסכת שבת, תמצית התורה כולה
הוא קיום הציווי "מה ששנוא על חברך אל תעשה." וכל שאר התורה
הינה רק פירוש לציווי זה. התורה מחדשת לנו שחוקים אזרחיים הם
חוקים דתיים. פגיעה באדם הינה פגיעה באלוקים ופגיעה באלוקים אף
היא פגיעה בחברה ואם נסכם, בפרשת בראשית, אלוה-ים קורא לאדם,
"איכה?!" גם בפרשתנו נשמעת קריאה דומה, אלה-ים קורא לנו, היכן
צלם האלה-ים שנטעתי בכם?!

מסכת נזיקין היא מסכת המקבצת את מרבית חוקי פרשת משפטים. המסכת
נחלקת לשלושה חלקים. מסכת בבא קמא (שער הראשון, החלק הראשון),
בבא מציעא (החלק השני) ובבא בתרא (החלק השלישי). החלק הראשון
עוסק בדינים פליליים. החלק השני עוסק בחוקים שנועדו להסדיר
סכסוכים אנושיים. החלק השלישי לעומת זאת עוסק במערכת חוקים
שנועדה לקיים חברה אידיאלית; חוקי שותפות, חוקים לבניין תקין
של החברה.

המסכתות הללו מייצגות שלוש תקופות בציוויליזציה והתייחסות
החברה למערכת המשפט. בתחילת ההיסטוריה היחס לחוקים הוא יחס של
פרוצדורה שנועדה לשמור על חייהם ועל רכושם של החברה. עם
ההתפתחות המוסרית של החברה, החברה מתייחסת למערכת המשפט כאל
כלי שנועד למנוע סכסוכים אזרחיים; מערכת שמכריעה לצד אחד
וגורמת להפסדו של הצד השני. אולם, ישנה תקופה בה אנשים מניחים
את האגואיזם האישי וחותרים למען מטרות נעלות יותר. הם חותרים
לשותפות בבניין חברה הרמונית, חברה בה נשמר הכבוד לאלה-ים
ולאדם שנברא בצלמו. חברה בה יקוים הפסוק "ציון במשפט תפדה
ושביה בצדקה."