אחרי שבוע כל כך נורא. אחרי כזה אסון, אתה מנסה שוב לעמוד על
הרגלים. וחשבת שכבר לא תכתוב בגוף שלישי, או שחשבת שכנראה כבר
לא תכתב בכלל אז הנה באה התרסקות, ועליה, או עליה מלאכותית,
שכן אם הייתה עליה אמיתית כנראה שלא היית צריך לכתוב בכלל.

והיית כבר שם. כולך ביטחון, המודע שולט על התת מודע, ורוב הזמן
אתה מתנהל כמו שאתה רוצה ולא נע באוטומט מהטלוויזיה, למחשב,
למטבח וחוזר חלילה. ואתה כבר בשליטה מלאה, שכבר הסברת לה כמה
שזה טוב. אתה לא נמנע מההנאות, ההפך אתה שולט בהן. אתה מחליט
שבסוף יום שלמדת טוב מותר לך לראות קצת טלוויזיה, ואיזה טעם
שיש אז לטלוויזיה הזאת. ואיזה טעם יש לאין סיגריה הזאת שהחלטת
שלא לעשן. ולתה הירוק שהחלטת שאין יותר קפה.

ואז במודעות מלאה, שהחלטת במצב של שליטה מלאה, שאחרי המבחן הבא
אתה שותה עד אובדן חושים. שותה בשביל לאבד שליטה. איזה אבסורד,
עובד כל כך קשה בשביל לרכוש שליטה ואז באקט מתוכנן ומבוקר מאבד
אותה. אז אתה שותה בירה ועד אחת ועוד אחת. ושאוספים אותך מהבית
אתה כבר שיכור. ומגיע לבר. כמה זמן לא שתית ככה. ופתאום אתה
כבר לא כאן. חזרת שנתיים אחורה לאותו ילד מבולבל שחייב לשתות
הרבה בשביל שיהיה לו ביטחון להתחיל עם בחורות. רק שעכשיו אתה
לא מתחיל עם בחורות כי יש לך חברה אז אתה שותה ושותה בשביל
לשתות ובשביל להחזיר אותו בכוח. ומפלרטט בלי רצון או כוונה עם
בחורות שאתה מכיר, רק בשביל שהשתיה תהיה שווה משהו. וככה מוחק
בשניה את כל מה שבנית. חזרת אחורה חזרת להיות אותו ליצן שראו
בך פעם.

ואתה מתעורר למחרת. כולך מסריח מאלכוהול ומסיגריות אפילו שאתה
כבר לא מעשן. כולך הרגשה של גועל. תחושה של בגידה. תחושה של
התפרקות טוטאלית. ושלושה ימים אח"כ אתה עוד במיטה. באוטומט
מהטלוויזיה, למחשב, למטבח. ומנסה לעמוד על הרגלים ונופל.
ופתאום אתה מבין שאתה כבר שונא את עצמך. ריח האלכוהול הופך
לריח הכישלון. אותו ילד עבוד שמחפש ביטחון מלפני שנתיים חזר.
חזר לכמה ימים. ולאט לאט אתה מצליח לגרש אותו ולחזור לעצמך.
לאט לאט נעמד על הרגלים. מפחד לבקש עזרה. רק רוצה לקבור את
הראש באדמה מגודל הפאדיחה.