[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קלסר גדול
/
תודה לך, אבי המניאק

זהו, סוף סוף חופשה. אחרי שהייתי 14 ימים שלמים תקוע בבסיס,
שכל אחד מהם הוא נצח, וביחד הם נצח נצחים.
מכיוון שמשה שבר את הרגל בבית והגיע רק בערב להחליף אותי,
פיספסתי את האוטובוס האחרון לבאר שבע. אני והמזל הגרוע שלי, או
יותר נכון משה והמזל הנורא שלו. אבל לא התייאשתי והחלטתי לתפוס
טרמפים.
היום אני אגיע הביתה, חשבתי לעצמי, ואם לא בעזרת הרגליים אז
בעזרת האצבע.
מהר מאוד נוכחתי לגלות שלא קל לתפוס טרמפים, אפילו אם אתה
חייל, ובמיוחד אם אתה בסוף העולם שמאלה אחרי הרמזור השלישי
וישר בכיכר - אילת.
פעם בחצי שעה עברה מכונית שהייתה מלאה בצעירים שחזרו מנופש, או
של בדואים, שהכי הרבה יכלו לקחת אותי לאזור המדבר שמשם הכי
הרבה אתפוס טרמפ על גמל.
וכן, לבדואים יש גם מכוניות לא רק גמלים.
פעם ברבע שעה עברה חיה מוזרה על הכביש, פעם גמלים עם חצי דבשת,
פעם נמיות עם שלוש רגליים, ופעם אחת גם שני כבשים שהזדווגו להם
על הכביש.
ואז חשבתי על טלי, ועל מה שאני הולך לעשות לה שאחזור הביתה.
סוף סוף חופשה, אחרי 14 ימים שלמים, אבל זו לא אותה חופשה אם
אתה מפספס יום ממנה. כמה דברים אפשר להספיק לעשות ביום שלם,
בערב אחד... תשאלו את טלי.

ואז, ישועתי הגיעה בצורה של רכב פרטי ירוק עם שני אנשים. הרכב
עצר בצד הדרך, לא בגללי, אלא כי הנהג היה צריך להשתין. "אתה
יכול להוריד אותי בבאר שבע?" שאלתי כאילו הוא עצר את האוטו
בגלל שהרמתי יפה את הבוהן.
בשיא חוצפתו הוא ענה: "מ... מה זה יש לך תיק? אין לי מקום, יש
לי גם כמה תיקים מאחורה".
אחרי שני משפטים, וקצת הרמת קול, הצלחתי לשכנע אותו שאני יכול
להידחף מאחורה עם כל התיקים שלו. זה היה די פשוט, שמתי תיק על
תיק וככה היה לי מקום. לי ולעוד שני כבשים, חמישה גמלים עם חצי
דבשת וארבע נמיות עם שלוש רגליים שחצו את הכביש מקודם.

ההתרגשות להגיע סוף סוף הביתה ניצחה את העייפות, ולא הצלחתי
להירדם. כבר רציתי להגיע לבאר שבע, משם לקחת אוטובוס לת"א, משם
הליכה של 300 מטר, עם תיק כבד על הגב, עד לבית... של טלי.
הנהג בקושי דיבר איתי, הכי הרבה שאל אותי איפה אני משרת. כל
הזמן הוא דיבר עם החבר שלידו על "אבי" אחד. חצי מהדיבורים שלו
היו קללות, ועל כמה אבי דפק אותם, ועל כמה הוא חרא של בנאדם.
משנמאס לו לדבר עם החבר שלידו, התחיל להתקשר לאנשים בפלאפון
ולדבר, כלומר לקלל, את אבי.
מסתבר שה"אבי" המדובר הכריח את השניים לנסוע מקרית גת עד לאילת
רק כדי להשאיר שם מעטפה בבית של מישהו.
כל הדרך שמעתי את השם הזה, אבי, ועל כמה שהוא זבל של אדם, כלב
וכו' עד שגם אני התחלתי לשנוא את הבחור. אחרי הכל, זה די מבאס
לנסוע 3 שעות רק בשביל להשאיר דף נייר בבית של מישהו.
במיוחד שאפשר לשלוח את זה בדואר במקום. כבר חשבתי על איך לנסח
ולהביע את הכרת התודה שלי לנהג לאחר שיוריד אותי. הוא היה כל
כך עצבני, ובצדק. חיפשתי את המילים הנכונות, שירגיש קצת טוב.
בזכותו אגיע היום הביתה, ויותר מהר ממה שחשבתי.
הוא נסע 140 קמ"ש כל הדרך מאילת לבאר שבע. הלב שלי היה
בתחתונים מרוב פחד.
כבר הייתי על האוטובוס מבאר שבע לת"א ראיתי דרך החלון דף נייר
מתנופף ברוח ונזכרתי באבי המניאק. אבי ששלח שני מבוגרים, עם
משפחות, לנסוע שלוש שעות ביום שישי בצהריים בשביל מכתב לא חשוב
ללקוח שלו.
איזה אנשים רעים יש בעולם, חשבתי. אבי הזה הוא אכן "אפס של
בנאדם" והוא ראוי לכל שאר הקללות שהטיח הנהג כל הדרך. אבי הזה
שבזכותו הגעתי הביתה בזמן והייתה לי חופשה מלאה.
אבי הזה, המניאק, שבזכותו הספקתי לעשות כל כך הרבה באותו ערב
ארוך... תשאלו את טלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שעועית זה
חיובי!






המשועממת


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/3/06 17:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קלסר גדול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה