היא בוכה.
במראה רואה איך הדמעות
זולגות בשקט על לחיים אדומות,
יודעת מה צריך לעשות,
ובים המלוח משתקפת דמותה,
יפה, כהה ודהויה.
המבט חודר,
פולשת היא לתוך עצמה,
רק לה מותר להכנס.
צרור התלתלים מתפרק על הכר,
תלתל, אחרי תלתל, אחרי תלתל.
הידיים נלחצות, דוחפות ולא מרפות,
ידיה הרכות שהכל מרפאות.
והדם בוער, והלב עוצר,
השיניים נוקשות בשפתיים הקפוצות.
בחיים הכל עובר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.