אני שונאת אותך על החלק בי שבבעלותך.
אני שונאת אותך על זה שאין לי חופש בגללך.
אני שונאת אותך על העובדה שאני לא יכולה להיות מי שאני באמת
איתך.
אני שונאת אותך על הכפייתיות שנגרמת לי.
אני שונאת אותך על השיעבוד הטוטאלי שלי אליך.
אני שונאת אותך על כך שאני מוכתבת על ידיך כיצד להתנהג.
אני שונאת אותך על השליטה במעשיי.
אני שונאת אותך על הסיפוק הרגעי.
אני שונאת אותך על המעגל שאני שקועה בתוכו, בגללך.
אני שונאת אותך על שלעולם איני יודעת מתי ואיך ניפגש.
אני שונאת אותך על שלעולם לא אוכל לומר לך ללכת.
אני שונאת אותך על התלות ההדדית, על שלא נשרוד לחוד.
אני שונאת אותך על הרגשת השייכות, על החיבור הנצחי.
אני שונאת אותך על הלילות המתישים.
אני שונאת אותך על לילות הפחד והכאב.
אני שונאת אותך על הסומא שאני למרגלותייך.
אני שונאת אותך על העוצמה והחלקלקות.
אני שונאת אותך על הביקורים הבלתי צפויים.
אני שונאת אותך על כל דמעה שאי פעם הזלתי.
אני שונאת אותך על ההסברים שאני צריכה להמציא עבור אחרים.
אני שונאת אותך על האמתלות שלא יפסקו לעולם.
אני שונאת אותך על השקר שהפך למציאות.
אני שונאת אותך על שכיבית לי את אורות הדרך, על השהלכתי לאיבוד
בין ידייך.
אני שונאת אותך על שלא השארת לי ברירה.
אני שונאת אותך על כל רגע משותף, שרק גרם לי סבל.
אני שונאת אותך על שלא אוכל לדמיין את חיי בלעדיך.
אני שונאת אותך על ההנאה הקצרה שסחפה כאב חד כתער כשהלכת.
אני שונאת אותך על הצלקות שהשארת לי בלב, בנפש ובגוף.
אני שונאת אותך על התעתועים וההסוואות שהוליכו אותי שולל.
אני שונאת אותך על שניתצת לי כל אבן יסוד, על שביקעת לי כל רגש
אמיתי לשניים.
אני שונאת אותך על הזמן ששאבת ממני, שהקדשתי לך במסירות, שחרך
לי לבסוף כל מחשבה קוהרנטית.
אני שונאת אותך על הישות האמורפית שהפכתי בעקבותיך.
אני שונאת אותך על כל פרץ תקווה שהתפוגג.
אני שונאת אותך על הבעתה שלא מרפה ממני.
אני שונאת אותך על שבחרת בי.
אני שונאת אותך על הניצול שלא חודל.
אני שונאת אותך על הרגשת המירמה, על תחפושותיך המרצדות מולי,
על שהתפתתי.
אני שונאת אותך על מי שאני היום, בעקבותייך.
אני שונאת אותך על שינקת מתוכי את הנכונות לעמוד זקוף.
אני שונאת אותך על שלעולם לא עשית לי טוב, גם לא ברגעי העונג
הגדולים ביותר, שהתבהרו כאופוריה.
אני שונאת אותך על שגרמת לי להיות מלוכלכת.
אני שונאת אותך על שגרמת לי לנבור בבשרי במו ידיי.
אני שונאת אותך על שלא הרפת מגופי לקול הזעקות.
אני שונאת אותך על התזזית שמשתקפת מעיניי לאור הירח.
אני שונאת אותך על החולשות שטמנת בחובי.
אני שונאת אותך על החרדה שהשתרשה בי, על הסלידה מעצמי.
אני שונאת אותך על כל נמק שנוצר במוחי אחרי שהלכת.
אני שונאת אותך על האפסות שגואה בי כעת.
אני שונאת אותך על כל מעשה תועבה שגרמת לי לבצע.
אני שונאת אותך על כל גלד שכבר לא יחלים.
אני שונאת אותך על כל שבריר שניה שחלקנו.
אני שונאת אותך על כל עקב אכילס שחלשת עליו.
אני שונאת אותך על חוסר המנוחה, על הלילות שאני מעבירה
בהתנודדות בלתי פוסקת, ללא דקת שינה.
אני שונאת אותך על שרמסת לי כל הלך טבעי, כל צלם אנוש.

אני שונאת אותך על שהרגת בי חלק שאהבתי.


אני שונאת את עצמי על שאין לי את הכוח להתנתק.