שתיים בלילה אחרי חצות לראות את הדנובה
מאמין בזרמים בזרוע ימין לראות אם עוד אשובה
תופס את החום שהפציע פתאום, תתנו לי לחלום
אני מתנצל מהצד האפל אבל אני מכיר אותך רק מהיום
עיניים שיכורות מבשרות לי את מות המלך
המלך הזר שהביא במטר בריקוד פגאני חוטא
עיניי עצומות כשבאות הטיפות ולנשום אני רק רוצה
וגם אם זה לא נראה
האדם שוב ייברא אבל בצלם מכונה

שתיים בלילה אחרי חצות לראות אותך לבד
עברו שנתיים אני בינתיים החזקתי מעמד
כשימים שטופים בשמש שטפו אותי אל הים
ואני לא מתערב שאת לא שמה לב שעומד מולך אדם
שיודע להגיד מתי ולאן הרוח הנושבת
שיודע להגיד מתי ולאן, ועל מה השמש חושבת
ועכשיו לא נותר למנוע דבר כשהדיו כבר מתייבש
החוזה חתום החותם עלום ואני כל יום חושש
מחדש שאני נדרש לבדוק איפה המוות נגס
וגם אם היה כאח בשבילי רק נרצח גובה המס

לשעת שקיעה יושב על מרפסת בקומה שלישית
מזרחה לים
רוחות רפאים מתקופות בחיים לא טמנו ידם

ברחוב נטוש יושב חמוש במילים וגיטרה מעץ
תוהה, אם בין בריאה לבריאה אלוהים עליי עוד כועס
ואיך חכם יבין עולם כשאדם לאדם זאב?
וזאב בודד לימים נודד כשהדם שורף בלב
כשתגיע השעה לעזוב אדע שחייתי טוב
אם בורא עולם בי מתחשב
אמשיך לעולם אחר שלם ואוהב

לשעת שקיעה יושב על מרפסת בקומה שלישית
צפונה למדבר
וזה לא נתפס איך חיים של פסיפס לא חושפים דבר.