המכתב הזה אף פעם לא יישלח.
אף פעם לא תדע את האמת.
אף פעם לא תבין אותי ואת הרגשות שלי, אתה אטום לכל מה שאני
מספרת, אומרת ומבקשת ממך. לא באמת אכפת לך ממני כמו שהייתי
רוצה שיהיה לך אכפת. אתה חי בבועה ולא רואה מה שאתה עושה לי,
עד כמה שאתה הורג אותי מבפנים כל פעם שאתה מתעלם ולא עונה, כל
פעם שאתה אומר שאני מדמיינת.
אני יודעת שאתה חושב שאני ילדה קטנה, אפילו בלי להגיד אני רואה
את זה בעיניים החומות והיפות שלך.
אף פעם לא תדע עד כמה רציתי אותך והאמת שאני עדיין רוצה.
נמאס לי לשקר לעצמי, אני יודעת שאני רוצה ורק מחכה לרגע הזה
שאף פעם לא יקרה.

הקשר התנתק לחלוטין ואפילו ידידים אנחנו כבר לא.
שיקרת לי, הבטחת שאני לא אאבד אותך.
שיקרת לי, אמרת שאתה אוהב אותי.
שיקרת לי, לא באמת אכפת לך ממני.
שיקרת לי , ואתה לא מפסיק לשקר.
אתה מדבר איתי רק כשאתה צריך לספר לי משהו או כשמשעמם לך. פעם
היינו מדברים כל יום בלי הפסקה. עכשיו אני מקווה שנדבר פעם
בחודש.

אני לא מבינה למה אני רושמת את המכתב הזה, גם ככה לא תקרא אותו
ולא תבין מה אני רוצה ממך. אף פעם לא חשבתי שאני אוכל להרגיש
ככה, כל כך לצפות ולקוות ולאהוב ואחרי זה כל כך להתאכזב
ולהתחרט על הכל.
בזמן בית ספר רק חשבתי עליך, חיכיתי להגיע הביתה ולדבר איתך.
דיברנו בלי הפסקה.
נדירים האנשים שסיפרתי להם כל כך הרבה על עצמי ונפתחתי בכזאת
צורה מהחומה שאני בונה מסביבי.
ואז באתי לפגוש אותך, אמרת שאתה לא כמו כולם, אני עדיין מאמינה
לזה משום מה, אבל התנתקת ממני ואני עדיין מתגעגעת לאותו חיבוק
ומבט של אותו היום.
עוד כמה חודשים ותעבור שנה מאז שהכרנו, שנה מאז שהתאהבתי והכאב
לא הרפה ממני במשך כל השנה ורק התחזק.
הייתה בי טיפת תקווה שאולי תגיד כן ושיש לנו סיכוי, אבל דחית
אותי וניתקת את הקשר ואני עדיין לא מבינה למה.
אתה לא שווה את כל הרגשות האלה, אני יודעת את זה בוודאות, אני
צריכה לשכוח ממך מהר אבל הראש אומר כן והלב אומר לא.
אני מבולבלת ומתוסכלת, לא מסוגלת לעבור יום מבלי להיזכר באותו
משפט שאמרת לי - חשבת שאני כועסת עליך ושונאת אותך, אז שאלתי
מה יקרה אם תדע שזה ככה וענית: "אני אגיד לך במשך שעתיים עד
כמה שאני אוהב אותך". גם אני אוהבת אותך, רק לא באותה צורה, לא
באותה דרך.
אני רוצה יותר. תמיד זה היה ככה, נותנת מעצמי הכל לאנשים והם
רק דורכים עליי.
זה בסדר, זה לא אשמתך, כבר עשו לי דברים כאלה בעבר.
מצחיק, אני עדיין מגנה עליך. לא מגיע לך, בכלל לא.
לא מגיע לך התענוג לדעת כמה סבלתי ועדיין סובלת בגללך, על
ההתמכרויות הבלתי פוסקות שלי באשמתך ועל מספר הפעמים שניסיתי
לפגוע בעצמי בעקבות זה.
אני מוכנה לסלוח לך על הכל, אבל רק תחזור להיות איתי בקשר, רק
תראה שאכפת לך, רק תענה מדי פעם.
אני מאחלת לך רק שתהיה לך מישהי שתאהב אותך כמו שאני אהבתי.
או עדיין אוהבת.