גרישה.

כבר שעה וחצי שהוא עומד כאן. בטרמפיאדה. חם לו והשמש הישראלית
לא עושה לו טוב. הוא מנסה את השיטה שלימד אותו ארהל'ה הטבח של
הבסיס, בשביל לתפוס טרמפים צריך להסתכל לנהג בתוך העיניים. ככה
הוא רואה אותך כמו בן אדם, לא כמו טרמפיסט שעומד לו באמצע הדרך
ואחר כך הוא ירגיש קצת אשמה שהוא חלף על פניך. בן אדם.
הוא מוריד את משקפי השמש כדי שיוכל לתפוס את העיניים של
הנהגים, אבל הנהגים לא תופסים את העיניים שלו.
הוא מזיע, ומתחת לבתי השחי שלו הצטברו כבר שני עיגולי זיעה
גדולים. גרישה שונא את זה, מדי הדקרון המחורבנים האלה!

אפילו לצחצח שיניים לא הספיק. בחמש בבוקר החליט שדי. כמה הבן
אדם יכול לסבול? המפקד שלו לא מבין אותו, הקב"נית לא מבינה
אותו, קצינת הת"ש עד שהיא מזיזה עניינים האבא שלו כבר ימות
והוא צריך להיות בבית. ולא מעניין אותו, שישרף העולם ויישרף
הבסיס הזה. כמה הבן אדם יכול לסבול?

נפקדות, נפקדות, נפקדות. המילה דופקת בו בראש, ברקות, ויש לו
כבר דפוק אחד מלפני שלושה חודשים, כשרק גילו לאבא שלו את
המחלה. אז ברח ליומיים. עשו לו משפט, ובסוף קיצרו לו את הדפוק
משבועיים לחמישה ימים. גם כן רחמים. וזהו, הוא חוזר עכשיו
הביתה לאילת, ומצידו שכל העולם ואשתו ינסו להחזיר אותו. עד שלא
נותנים לו ת"ש חמש הוא לא חוזר. שישחררו אותו על נפשי, אפילו
יאיים שוב פעם שיתאבד. לא אכפת לו, די, הוא כבר בעצמו התחיל
להתבלבל קצת, בין הדיבורים שלו על להתאבד ובין לרצות את זה.

איציק, טויוטה קורולה כסופה.

מסתכל לי בעיניים, הממזר הקטן. מאיפה למד את זה? חשבתי שזה
טריק שלי... לאן אתה צריך?
רוסי. לא נראה דווקא, כנראה שהשמש כאן עשתה לו משהו...
תעלה.

תשים את התיק שלך במושב האחורי, כן, זה בסדר על כל הניירות. זה
לעבודה. גם ככה מי מסתכל על זה?

אז מה, איפה אתה משרת?...
לא מדבר הרבה. אולי רק עלה לא מזמן. אני אספר לו על מילנה, יש
לי תמונה שלה פה בארנק. מותק של בחורה. אשתי הראשונה הייתה
מרוקאית, אני אומר לך, רק רוסיות. איפה אתה תראה ישראליות עם
נימוסים? עם תרבות? תאמין לי, אתם אחלה אתם.

יפריע לך הסיגריה? יופי.

הולך לישון. ביישנים אלה... הגברים יותר. הנשים, הן אין להן
בושה. מופרעות אבל בקלאסה.
כשנגיע לבאר שבע אני אעיר אותך.

מירי ועמוס, יונדאי לבנה.

תיכנס בזהירות, ככה, תזיז קצת את עומרי... הילד ישן. חמוד. כל
נסיעה הוא נרדם. אוהב את הרעש של האוטו, זה מרגיע אותו. ככה,
בלילה, בקושי ישן. כל הזמן מבקש סיפורים, עוד כוס מים, עוד
פיפי... אבל הוא ילד טוב. רק באוטו הוא ישן, מתוק הא?

אז מה, גדוד 57? אני שירתי ב-58. תגיד, חיים עוד נמצא שם
במרפאה?
עמוס אל תשגע אותו, אתה לא רואה שהילד רוצה לישון?

נעיר אותך כשנגיע לצומת קטורה.
תראה איך הם ישנים הקטנים האלה. אחד קטן בן שלוש והשני קטן עם
מדים.

גרישה.

איפה הארנק שלי? שיט. איך הכל קורה לי?
בטח נפל לי יחד עם הפלאפון כשירדתי מהאוטו שלהם... ואיך אני
אמצא אותם עכשיו?
למה אני כזה דפוק?

מת מרעב... ואיך אני אקנה עכשיו אוכל בלי שקל על התחת?

אלונה. תחנת דלק.

רק בשביל העיניים האלה אני מסכימה. אתה יודע? החבר שלי לשעבר
היו לו עיניים בדיוק כמו שלך. רק קצת יותר כהות. כאלה עיניים
אני אוהבת בגבר, כמו של כלבלב. אל תיעלב טוב? זה חמוד, זה כמו
גבר שהוא גם קצת עדין כאילו, הבנת?

איזה סנדוויץ' אתה רוצה? יש עם סלט ביצים, יש עם גבינה צהובה
ויש עם פסטרמה. אני צמחונית אבל בסדר אני אקנה לך. אין לי
בעיה, אני לא אוכלת את זה. אתה יודע, גם החבר שלי לשעבר רק בשר
היה אוכל. בוקר, צהריים וערב. יש לכם איזה קטע, לגברים, עם
בשר. כאילו, רוב הגברים שאני מכירה הם כאלה. ואולי בגלל שאני
צמחונית אז אני שמה לב לדברים האלה. לא יודעת...  

לא מבינה אתכם לפעמים...

מפקד.

כשאני תופס אותו אני ישר מעלה אותו על טיל! הוא לא יודע לאיזה
בור הכניס את עצמו. בסדר, אבא שלו... אני יודע מה הסיפור
שם...? אבל לפני הכל קודם כל הוא חייל. אני, מה לא היו לי
בעיות בבית? אבל כשאני בבסיס הכל שם בצד. הכל. גם את החברה, גם
את ההורים. קודם כל חייל. אחר כך כל השאר!

רוסי ילד גבר חייל רוסי ילד גבר גבר גבר

הוא יורד בתחנה המרכזית באילת. הביתה.
קודם כל נכנס לשירותים.
שוטף את הפנים במים קרים, שוטף את הצוואר.
מביט בעצמו.

רואה את הגרישה בגרישה.

מתוך סדנא לכתיבת פרוזה.