סולה שלי / במצעד |
יהיה. עוד יום עובר
ושום דבר לא זז. האצבעות
משתלשלות מן הידיים כגדילים
על שולי וילון, והרגליים
ממשיכות לדרוך, דוחפות
הלאה. והגוף, נוקשה וזקוף,
עובר בסך בטור ארוך
של יום עובר עוד יום עובר עוד יום.
ורק סביב הראש, באוויר
כתזמורת ענן זבובונים מזמזמת
מלוות שאלות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|