הכאב שבפנים
מאיים לפרוץ החוצה
אבל אין שום דבר אמיתי שם בחוץ

הגרון לחוץ
דמעות חונקות אותו
אני כל כך רוצה לברוח
רוצה לרוץ

הכאב שבפנים
שאני צריכה להחזיק
כואב לי בפנים
וזה לא מפסיק

בשביל מה לקוות?
בשביל מי לחכות?
אני רוצה לשכוח הכל
ואת הראש שוב לנקות

אם זה כל כך חשוב
אל תדאג
עוד אשוב

זה עדיף מאשר שאישאר
ולאט לאט הכל יגמר
שוב אני מביטה מבעד לחלון
פוחדת מאיזשהו אסון או קלון

כן
אני יודעת
אני נראית שמחה
צוחקת ומצחיקה

אבל כל כך חבל
חבל שאתה לא מבין
שאת הכל אני מפנימה
מדחיקה...