בריח של אבק, עובש מעופש
היא יושבת בשעתה באופן קבוע,
מחכה לבואו
אך הוא מאחר לבוא
היא קוראת לקולות בתוך ראשה,
אך כל מה שהיא שומעת זוהי דממה
יושבת מול גינת הפאר, החרציות מחייכות אלייה, הרקפות פורחות
מול עינייה, השמש זורחת ומסמיקה את לחייה
הכל נראה לה מושלם, כה מושג
לבושה בסחבת קטיפה ישנה, גזורה ומרופטת מהשנה שעברה
עינייה עצורות
ידייה נשענות על הסלע ורגליה משולבות
והיא עדיין מחכה
והוא,
עדיין לא בא
עינייה ריקות, מזילה דמעות מקרח,
אך אז היא עוצרת את דמעותייה
לא נותנת לרגש לחדור, נמצאת באותה מנגינה ערבה שלה
מביטה בשמש שהפכה לירח
ובשמיים התכולים שנראים כשחורים
יושבת, חושבת ובוהה בכוכבים המנצנצים, בכמות הזמן האינסופית
שהקציבה לעצמה..
מחכה כבר מאוקטובר שעבר,
קוראת את אותם העיתונים וחייה בעבר,
היא עדיין חייה בתוך הבועה שלה,
מאושפזת עדיין באותה מחלקה
והיא מחכה עדיין לאושר
והוא לא בא. |
