הם אמרו לה שניגודים נמשכים.
מה הם היו בעצם... ניגודים או בדיוק אותו הדבר?

היא נזכרה באותו יום שנפגשנו.
איך שזה קרה...
מסיבת הפתעה לחברה, הגיעה, התיישבה.
הרגישה כ"כ לא קשורה.
תפסה אותו בעין וזכרה "הנה דן, זה שכל הבנות מתלהבות ממנו."
היא לא הכירה אותו וזכרה שפעם ראשונה שראתה אותו מרחוק, חשבה
לעצמה שהוא יהיה מאותם בנים שבחיים לא תכיר.
כמה שהיא טעתה...

באותה מסיבה הם התחילו לדבר וישר הרגישו את הכימיה.
המבטים שהוחלפו כאין סוף, הנגיעות התמימות, התחושה הממכרת.
הרגישה שהוא ה-אחד בשבילה.

אחרי אותו יום... הכל השתנה.
המצב ביניהם התחיל להתערפל כמה שיותר מיום ליום.
היא לא הבינה מה הוא רוצה. מה כוונתו בנוגע אליה.
אז היא פשוט זרמה ולא חשבה שגם ככה הולך לקרות משהו רציני.
הם נפגשו, דיברו, צחקו... הם הרגישו הרגשה שלא היתה להם עם אף
אחד אחר לפני.

יום אחד היא הרגישה את עצמות הריאות מתפוררות לה כל פעם שנזכרה
בו. הנשימה נעתקה ממנה כל פעם שנזכרה בו והחליטה שהיא לא יכולה
להשאר ככה. היא התקשרה אליו.

הוא אמר שהוא רוצה גם להתקדם, בדיוק כמוהה.
אבל... כל ההבטחות היו לשווא.

היא כעסה! היא עזבה והלכה!
הוא רדף אחריה ולא רצה לעזוב, אחרי שהבין שהיא הדבר היחידי
שחשוב שלו. שבזכותה הוא יכול לחיות, שבזכותה הוא רוצה לחיות.
הוא בכה ובכה עד שהסכימה לסלוח.
הם החליטו שהם חברים והכל היה מושלם.
שניהם הרגישו במין בועה ורודה כזאת. הם שמרו עליה חזק, כדי שאף
אחד לא יצליח לנפץ אותה.

אבל אז... זה התנפץ.