עומד בקצה העיר מול חלון מנופץ
נותר כמו כלב שקיפל את הזנב וברח,
מרגיש לא שייך, מרגיש לא מפה
ויודע שלא יצליח למצוא את מקומו.
דברים קטנים בונים בו שינויים
ופנים מיום אתמול זורחים בו מבפנים
משהו בו כמו מתאבד כל פעם מחדש
משהו בו אובד ומשאיר חלל רחב.
כשהתשובה שוב תעלה בו
ותשביע את הרעב
הוא ידע שמסלול חייו לא אבד,
הוא יבוא כמו הליל
הוא ייתן בגוף סימן ויישאר.
בעיניים מדממות ושפתים מלאי תשוקה
חוטא הוא כמו החושך במעשיו
הוא ידע את הדרך, הוא יניע עוד כוכב
יעצום את כפות הידיים וישתתק.