לילה שלם שכולו סיוטים,
כמיהותי ורצוני, הם דברים לא פשוטים.

כשהלילה יורד והחושך עוטף,
אין אדם שיבין, יגוני ילטף.

כמו מלאך,
כמו מושיע,
מתוך אפלה.
הוא מושך - מנסה הוא לתת גאולה.

אם השחר יעלה
והאור שוב יפציע.
אז דמעות מעיני,
יזלגו במפתיע.

כמו שהיו בליבי נצורות,
על ריסי עיני הדקים תלויות,
לא נושרות.

חלומות אבודים,
כוכבים הכובים ברקיע,
והנה עוד מעט שוב החושך מגיע...