הן תדע כי ביישנות זו אני
משוטחת על מרצפות חדרנו,
כולי עדויה פסי אור וצל
כמסיכה אינדיאנית
ובכל תנועה שלי משחקים הם
בין קווי פניי.
רק בערב ראיתי יחידי סגולה
עוברים לאיטם מול שקיעה מהודרת
מברכים את יומם,
ובעונג פעור עיניים שותים
עוד רגע אחד לרוויה.
עודני זוחלת, אסורה בכבלי עצמי
סוגרת עיניי אל שערך האפור,
יום מסתורי דבוק על פנייך
סודות עולם גנוזים בשפתייך.
האם יזמינני גופך העייף
לפרוש על גופי רגעי חום שוקעים
וידיים יגלו לי מתיקות לא נודעת,
נשיקות יום שעובר שם בחוץ.
ואבוא שלווה לשחק בם
כבחלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.