היא נכנסה לשירותים והקיאה. קיא מתקתק במרקם חלק.
אפילו להקיא קל לה. זונה.
ישבתי לשולחן וחיכיתי שתסיים. יכלתי לקום ולעמוד מחוץ לדלת
השירותים. להעמיד פנים שאכפת לי. לשאול אם היא בסדר, לנסות
לנתח, לשער, לחשוב מחשבות עצובות ולהתאים את הפנים.
אבל לא עשיתי. רציתי שתמשיך להקיא, שתקיא ושיכאב לה. הלוואי
שתקיא גושים שייגרמו לה לחתכים בגרון. זונה.
עכשיו היא מקיאה, אני שומע את הגניחות והנשימות עד לחדר האוכל,
מוזג לי עוד כוס יין, תוהה אם קווצת שיער ארוכה ורכה מצאה את
דרכה לאסלה.
אתמול אישה בלי גיל ניסתה למכור לי אנציקלופדיה, לא ידעתי
שעדיין עושים את זה. לך זה היה מתאים, להופיע בפתח חייהם של
אנשים עם חיוך לא מזיק ולרוקן מהם את החיות. תקיאי, זונה.

אני מנסה למנוע מעצמי מלהכנס לשירותים, אבל אני לא מצליח.
אני נכנס, את על הברכיים, ידיים אוחזות את האסלה. לשניה חשבתי
על הפעם ההיא שזיינתי אותך בתחת, התנועעת על הזין שלי בחיוך
מלא עונג, כמה אהבתי אותך אז.
שוב קול של קיא פוגע במים, גם את הזכרון הזה היית חייבת להרוס
נכון?

"את בסדר?"
"אממהממ" מילמלת
"יופי כי אני הולך"
זונה.