[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שמעתי את השיר הזה שאת אוהבת ברדיו בדרך הביתה. שמחתי שזה עשה
לי חיוך, ורק אח"כ צביטה ולא להפך. חשבתי לשלוח לך הודעה של
"גלגל"צ" (כן, אני מהאנשים האלה שעושים את זה) אבל עד שסיימתי
לחשוב על זה, כבר נגמר השיר. אולי זה מה שהשתנה בכל הזמן הזה
(ואולי הדבר היחיד שהשתנה) - פעם הספונטניות שלי הייתה מנצחת
את ההגיון בקרב מכור מראש. אולי התבגרתי, או נסגרתי? אולי...
אולי פשוט לא עבר כל כך הרבה זמן כמו שחשבתי.

                                   




כולם אומרים שיותר טוב לי לבד. שאני חכם יותר, בוגר יותר, רגוע
יותר.. מה הם מבינים הזונות???
האמת היא שאני מתגעגע לתמימות שהייתה לי איתך. האמונה העיוורת
הזאת שהייתה לי שבסוף הכל חייב להסתדר.

                                 




חתכתי, עזבתי, חלק אומרים שברחתי. שיגידו מה שהם רוצים. למען
האמת כבר איבדתי מושג בעצמי. את עדיין כועסת, מרגישה פגועה
באיזשהו מקום. "אחד מהדברים שהכי מפריעים לי זה שאתה כבר לא
חלק מהחיים שלי", כתבת לי בברכת יום הולדת שלא אופיינית לך.
אינני מבין מדוע, אבל מכל הגברים שעברו בחייך, התאהבו והתגברו,
משום מה דווקא אני חסר לך.

                                 




התמימות שלך מעצבנת אותי. דברים שאת פשוט לא מבינה. את לא
מבינה שכל פעם שאני שומע עליך, מדבר או רואה אותך אני מתמלא
בהרגשה בלתי נסבלת של כשלון. את לא מבינה איך כל פעם שאת
מתקשרת אני לא מפסיק לחשוב על זה שלושה ימים. מסתובב בבית
סהרורי בסדרה של לילות לבנים שמתחברים להם ליום ארוך אחד שלא
נגמר. את לא מבינה למה עזבתי.

                                 




רוצה לשנוא אותך. רוצה לכעוס, לקלל להשתגע לשבור דברים. לתפוס
אותך בכתפיים ולשטוף אותך בכל הדברים שאת לא מבינה. רוצה לראות
אותך פתאום אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו ולמצוא אותך שמנה,
מכוערת, עם עין אחת. רוצה למצוא אותך בדיכאון, מצטערת על כל
רגע מאז שבחרת בו על פניי. במקום זה מוצא אותך בכל פעם מחדש
אבודה כמוני. מחפשת...

                               




השיר הזה שאת אוהבת כבר נהיה מקום ראשון במצעד. כבר הפסקתי
להעביר תחנה כל פעם שמשדרים אותו (יותר בקטע של אדישות מאשר
התגברות). "כרגע אני לא נותנת לזה לקרות" אמרת לי פעם, נראה כל
כך ממזמן. בעצם כשאני חושב על זה, זה גם היה ביום ההולדת שלי,
לפני שנתיים שלוש. "כרגע אני לא נותנת לזה לקרות, ובעתיד, מה
שצריך לקרות יקרה".
אם זה העתיד שמחכה לנו, אולי זה מסביר למה אני לא מפסיק לחיות
את העבר.

יום הולדת 20 שמח גלעד.

                                       



"כי בחיים הכל עובר, מטעויות אלמד להשתפר".
                         "שיר בעיפרון" - בית הבובות.

מיכלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מדינה
פלשתינאית - על
הזין שלי!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/3/06 11:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גלעד טוב לי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה