כותבת אני לכבודך
נטולת הכבוד העצמי
בעלת החיוך הלבן המקסים
שבולט בשחור שסביב
כותבת אני לצחוקך
המתגלגל וממלא כל חלל
אולי מלבד החלל של ביתך
כותבת אני בתקווה
שמצאת קורת גג אוהבת
שאת מוקפת עכשיו אהבה
ולא ברחוב מסתובבת
ואני כותבת...
ואין לי מושג מה איתך היום
מה עובר עליך, האם את בריאה
האם מוכה, האם קורבן
או אולי מוגנת מפני העולם האכזר
שתמיד כה אהבת להתגרות בו
אולי שוב ברחת והפעם לא עלו על עקבותייך
אולי יום אחד תפסיקי לברוח
אין לך לאן, ילדה...
אין לך לאן לברוח...
רק מקומות שכדאי לברוח מהם...