אני מעביר את המבט על פני החדר ורואה שהשמחק שלי הוא הכי קרוב
למלא. עוד מעט אני אצא מהשפופרת ואוכל לחזור לעולם האמיתי,
משופר. הימים עוברים, השמחק שלי תקוע ואף אחד לא שם לב. נותרו
לי אולי דקות ספורות בכדי שהשמחק יתמלא עד הסוף אבל הוא נתקע
במקומו ואני לא יודע מה לעשות. מידי פעם אני דופק על דפנות
השפופרת, מנסה להסב את תשומת ליבם אלי אבל הם מתעלמים רק באים
ומשחררים את כל מי שהשמחק שלו התמלא. איך הם לא שמים לב? ההוא
שמימני הגיע לפחות שבועיים אחרי, השמחק שלו התמלא כבר לפני כמה
ימים. ההוא שמשמאלי הגיע חודש אחרי ולפי הקצב שאני רואה בשמחק
שלו הוא הולך לצאת מפה לכל היותר בעוד יומיים ואני תקוע! זה
נכון ששמחק של אנשים שונים מתמלא בקצב שונה, אבל שלי פשוט לא
מתמלא יותר. כבר עברו שמונה חודשים מאז שהשחמק שלי התמלא, אני
מתחיל להיות ממש מודאג. אולי אף אחד לא יעלה על זה לעולם ואני
אבלה את שארית חיי בתוך שפופרת, מקווה שהשמחק שלו יצליח להתגבר
על המכשול ולהתמלא עד הסוף. הם בעצם אף פעם לא סיפרו לי מה
קורה אם השמחק נתקע, אולי זה בלתי הפיך? אולי אני כבר מת
מבחינתם? אולי אני כבר מת מבחינתי? אני מרגיש כל כך חסר אונים,
אם לפחות הייתה לי איזושהי אפשרות לתקשר עם העולם החיצוני...
אני מנסה למשוך בחוטים שמחוברים אלי חלקם מתנתקים אבל אני רק
מסתבך יותר ויותר, עוד מעט אני לא אוכל להזיז כלום. עכשיו אני
רק יושב ובוהה קדימה, אני כבר לא יודע מה התאריך, אפילו לא מה
השעה, המוח שלי מתנוון והגוף כבר מנוון לגמרי, למה לכל הרוחות
הם לא שמים לב אלי?! ביקורת שנתית, סוף סוף אני עומד להינצל!
הטכנאי בחלוק הלבן עובר תא, תא, שפופרת, שפופרת, בוחן מלפנים
ומאחור, רואה שכל החוטים מחוברים כמו שצריך שכל המערכות תקינות
שהשמחק מתמלא כמו שצריך! הוא מגיע לתא שלי, מביט על השמחק
ופניו נופלות הוא מסתכל עלי במבט רציני אך יחד עם זאת מלא
חמלה, ממלא טופס ומדביק אותו על קדים הזגוגית של השפופרת לאחר
זמן לא רב מגיעים שני בריונים, הם עוברים על פני כל השפופרות
ולבסוף מגיעים לשלי, הם מנתקים את כל החוטים מאחור, אני עומד
להשתחרר! שניהם תופסים בצידי השפופרת ותולשים אותה ממקומה, אני
מתחיל לחוש בהלה. השפופרת מתגלגלת ואני בתוכה אנחנו מגיעים
למקום שמזכיר מגרש גרוטאות, הם מעמידים את השפופרת ונעלמים.
מגנט ענקי עובר מעל השפופרת היא נתפסת ואני מועבר באוויר אל
בין שני לוחות פלדה עצומים הם מתקרבים משני הצדדים שלי, אני
מרגיש בכיווץ, כל האיברים הפנימיים כבר אחד בתוך השני, מבט
אחרון לצד ואני רואה שהשמחק התמלא עד הסוף.